התדע

אהובי.

התבין לחיי,

תגע לנשמתי.

בצרור מְחוֹלוֹת,

מְחוֹלֶלוֹת, מְחָלֶלוֹת,

לִפְתוֹחָ פֶּתָח,

לְקִישׁוּר הָקֶשֶׁר

ואינספור נשמות עגולות,

מתעקמות בכאב,

מביטות בעניים נוגות.

מנוסרים. כואבים. דוממים.

ושניים רק,

שיחד נועדו לחוות,

מתקרבים לאינסוף.

במעגל מוסגר,

רוקדים את שיצרו,

נושמים את השני.

נוגע לא נוגע.

מחניקה נשימה.

התדע?...