יצירות של benadamguy

הציפיה,
המתח,
והפחד-אל פני הלא נודע.

ההתרגשות,
הבכי,
והעוורון- מפני הבלתי נמנע.

חיכיתי.
עמלתי.
התכוננתי.
הכנתי.

9 חודשים.

9 שנים.

ולא ידעתי-
מתי?
האם?
ואיך?

ופתאום-
הופעת בחיי,
התפרצת ביבבה,
נגעת בנשמתי,
והתחברת אל ההויה.

ועכשיו מסתכלת אני,
בזוג עניים-
קטנות,
תמימות,
מלאכיות,
שואלות..

דרך המלך- דרך האמת והישר.
כך אומרים,
כך שמעתי.
אבל אצל המלך,
מולכים עם הרבה מלח.
מלח מר, מוזר ומנוכר.
במקום סוכר.
שם הכל נח על מקומו בשלום.
שלום עם עצמם,
שלום עם עמם,
שלום עם אויבם.
בשם היושר יצעקו-
סיסמאות,
תורות,
והגדרות.
בשם האמת-
יכבלו ידי אומנים,
יגרשו מהבית ילדים,
וינשכו בכל הענִיִים.
דרך המלך,
מי פה מולך?
דרך

קדושה תנתן,
לחפץ ביקרו,
לכוסף לעוצמתו,
לדורש קרבתו.
וכך רציתי,
בפשטות שלי,
כילדה קטנה.
בעדינות וסבלנות.
"למה לא נתנה?"
תמהתי.
לחשתי בכאב.
"למה בסכין חתכו בשרי,
והדם עודנו מדמם.."
אז העפלתי להר,
והגעתי מתנשפת ומיוזעת בטל של תחיה.
אך הפילני השטן ללא רחם,
דחפני,
והתגלגלתי במורד.
במאמץ אחרון,
הרמתי ראשי-
אך הוא דחפו בחזרה,
"תטעמי

לקפוץ!
לקפוץ!
לקפוץ!
לקפוץ!

תחזיק חזק ביד-
ונתרומם.

שם למעלה גבוה במרום,
בשמחה,
ואחווה.

אך אחרי העליה,
שוב ננחת בארץ.

לחייך!
לחייך!
לחייך!
לחייך!

כי כולנו בעליה,
כשנגיע לארץ-
נתרומם שוב בתנופה.

יותר גבוה! ויותר..
נושיט יד למעלה,
לשמיים,
וניגע בליבך.

תן חיוך חבר!..
הכל

כשהגשם יורד,
אני נהיית דכאונית.
הפחד מחלחל בי שוב-
ששוב פעם אני לבד.
השמיים מאפירים וכועסים עלי,
הכל אפל ומסתורי.
העננים בוכים בעצב ענק,
והרעם מקנח אפו בתרועה עגמומית.
הברק שורף באכזריות את כל הבא בדרכו,
והשחור המכסה את עין השמיים,
מסמל לי את האבל היורד עלי,
חודר לתוכי,
מחלחל עמוק,
משתרש,
נאחז,
ולא מרפה.

נְהָרָה!עֲלָטָה.אוֹרָה!עֲנָנָה.הִבְהוּבֵי הָאוֹר,מְתַעְתְּעִים בִּי,מְשַׂחֲקִים בְּלִבִּי. מַדְלִיקִים!מְכַבִּים.מְעוֹרְרִים!מְמִיתִים.רִגְשׁוֹת הַחֲרָדָה,מְחַלְחֲלִים בִּי,נִסְפָּגִים עָמֹק. כָּל הִתְחַמְּמוּת,הִתְקָרְרוּת סוֹפָהּ.יַחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ,יְקַוּ לְאוֹר-וָאָיִן. מְכֻוֶּצֶת.וְעַפְעַפַּי כְּשַׁחַר-נֶעֱצָמוֹת לְאִטָּן. קוֹל רַחַשׁ קַל,מְשַׁתֵּק אֶת נִשְׁמָתִי.נֶחְבֵּאת אֶל תּוֹכְכִי.הַס!פּוֹקֶדֶת

הֲתִזְכֹּר.
מַרְגַּשׁ הַחוֹל וְהַחֹם,
וּמֵי הַיָּם שֶׁזָּרְמוּ.
תְּחוּשַׁת הַחֹפֶשׁ וְהַשַּׁלְוָה,
הַמִּתְנוֹפְפוֹת מִבֵּין זְרוֹעוֹתֶיךָ.

הֲתִזְכֹּר.
רֵיחוֹ שֶׁל עֵץ רָקוּב,
וּקְלִפַּת עֵץ יָשָׁן.
שֶׁכְּשֶׁתִּקַּח-וּתְשַׁיֵּף,
חַיִּים חֲדָשִׁים יִמָּצְאוּ בּוֹ.

הֲתִזְכֹּר.
יְמֵי קַיִץ שְׁטוּפֵי שֶׁמֶשׁ,
וְלֵילוֹת חֹרֶף מַקְפִּיאֵי קֹר.
חֹשֶׁךְ

מְסוֹכֶכֶת,
ומִתְרַחֶקֶת,
מְגִנָּה,
וְשׁוֹאֶלֶת.
הַאִם הַדֶּרֶךְ הִיא-
הַחְזָקָה,
אֲחִיזָה,
הַצְמָדָה?
אוֹ הַאִם עָלַי לָתֵת-
לְאוֹתָן עֵינַיִם נוּגוֹת, מְחַפְּשׂוֹת, וְתוֹהוֹת,
לִצְעֹד לְבַד,
בַּקֶּצֶב שֶׁלָּהּ.
צְעָדִים עֲדִינִים, מְהַסְּסִים, וּקְטַנִּים.
צְעָדִים הַנִּתְקָלִים לְעִתִּים בַּאֲבָנִים.
נוֹפֶלֶת עַל פָּנֶיהָ.
וְעַל הַדֶּרֶךְ

מְחַפֶּשֶׂת-לֹא מוֹצֵאת.
הֵיכָן הוּא? לְאַן נֶעְלַם?..
מְרִימָה אֲבָנִים,
מְצִיצָה בֵּין חֲרַכִּים.
מְחַפֶּשֶׂת מִתַּחַת לָרְגָשׁוֹת,
וּמִתְעַטֶּשֶׁת מִן הָאָבָק.
וְאָז בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן,
שְׁנִיָּה אַחַת לִפְנֵי הַיְּאוּשׁ,
מוֹפִיעַ הוּא, בְּאוֹר בּוֹהֵק,
וּמַשְׁרֶה אוֹר וְשַׁלְוָה עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

*נכתב בהשראת תמונה של אישה בהריון מימי הביינים היושבת בחצר, שהראו לי בסדנת כתיבה, ובקשו שנכתוב מה שעולה לנו בראש בעקבות התמונה.
חַיִּים חֲדָשִׁים,
גְּדֵלִים, נוֹבְטִים,
צוֹמְחִים בְּתוֹכִי.
יוֹשֶׁבֶת אֲנִי עַל כִּסֵּא בְּחָצֵר,
וְסוֹפֶרֶת יָמִים,
מַאֲזִינָה לְצִפּוֹרִים,
לְשִׁירַת הַטֶּבַע.
מַקְשִׁיבָה-
מַה יֶּשׁ לְכָל בְּרִיאָה לְהַגִּיד.
מְכִינָה כָּךְ אֶת

אני קצת מוגבלת-כי אני לא יכולה לשיר, ואני לא יודעת לנגן אקורדים-כך שנותר רק לנגן אקורדים.. אשמח לתגובה..

בְּשַׁבָּת בָּכִיתִי.
הַדְּמָעוֹת זָלְגוּ.
שָׁטְפוּ אֶת לֶחְיִי
שָׁטְפוּ אֶת לִבִּי,
שָׁטְפוּ אֶת זִכְרוֹנוֹתַי,
אֶת כְּאֵבִי.
חָדְרוּ עָמֹק פְּנִימָה,
בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת קְדוֹשָׁה,
טְהוֹרָה,
זַכָּה,
בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁל שִׂמְחָה.
שִׂמְחָה לְאֵיד.

*שיר הומוריסטי שנכתב לכבוד בר המצווה של אחי, שהוא בן יחיד בן 5 בנות. [הקראתי את זה עם אחיותי בבר מצווה]

בֵּן שֶׁל מֶלֶךְ, בֵּן יָחִיד,
בִּקְבוּצָה עֲנָקִית שֶׁל בָּנוֹת.
בֵּן בּוֹדֵד, מְחַפֵּשׂ יָדִיד,
אַךְ נִתְקָל רַק בְּגַרְבַּיִם וְרֻדּוֹת.

"הֵי אַתֶּן" פּוֹנֶה אֶל הָאֲחָיוֹת,
"רוֹצוֹת לָצֵאת הַחוּצָה לְהִשְׁתּוֹלֵל?"
אַךְ עוֹנוֹת הֵן לוֹ שֶׁ"לְנָשִׁים מַשְׂכִּילוֹת,
אֵין

*השיר הזה הוא כמעין מחווה [או יותר-בהשראת: השיר הבא..]



שיר בע(ט)פרון:
שִׁיר.
כָּתוּב.
בֵּעֶט נוֹבֶעָ כָּחוֹל.
הָמֵטָפְטֶף וְנִמְרָח עָל הָדַף.
וּמָכְתִים-
אֶת כֹּל חָיַי.

תִּשְׁמַע אֱלֹקִים רִנָּתִי,
הַקְשִׁיבָה תְּחִנָּתִי,
מִקְּצֶה הָאָרֶץ,
אֵלֶיךָ אֶקְרָא.. [תהילים]
תִּשְׁמַע אֱלֹקַי,
אֶת בַּקָּשׁוֹתַי.
כִּי בְּשֶׁקֶט יוֹצְאוֹת הֵן מִפִּי.
הַקְשֵׁב אָבִי,
אֶל תְּפִלּוֹתַי.
כִּי כְּבוּלוֹת הֵן מִשְׁתַּחְרְרוֹת מִלִּבִּי.
הַאֲזֵן דּוֹדִי,
אֶל זְמִירוֹתַי.
כִּי בְּגַעְגּוּעַ פּוֹרְצוֹת הֵן מֵעֹמֶק נִשְׁמָתִי.

וְהַמִּלִּים נוֹגְעוֹת,
בִּנְקֻדָּה פְּנִימִית.
זְרִיקָה מְדֻיֶּקֶת,
יָשָׁר לַמַּטָּרָה.
וְהַכַּדּוּר מִתְגַּלְגֵּל,
וּפוֹגֵעַ,
יָשָׁר-
בַּלֵּב.

בס"ד
זו הנגינה או האקורדים בכלופן של השיר שלי "בת המלך"..
הקלטה ראשונה שלי, הוקלט בMP3 ב3 לפנות בוקר-אז נא להתחשב!!
יבואו עוד דברים אי"ה..

נִפְנוּף קָטָן,
צַעַד קָטָן-
עוֹבֵר אֶת קַו הַמַּיִם.
צַעַד פּוֹחֵז עוֹבֵר גְּבוּל-
אֶל עוֹלָם חָדָשׁ.
הָעוֹלָם נִפְרָשׂ מוּל עֵינַי בְּמֶרְחָבֵי אֵינְסוֹף.
טַלְלֵי אוֹר נוֹגְעוֹת בְּרַכּוּת בְּפָנַי.
הָעוֹלָם חָדָשׁ,
וְרֵיחַ לֹא מֻכָּר עוֹלֶה בְּאַפִּי בְּדִגְדּוּג קַל.
חָדָשׁ.
לֹא מֻכָּר.
זָר.
מוֹעֵד צַעַד אֲחוֹרָה בְּאֵימָה,
אֶל תּוֹך הַיָּשָׁן.
מֵרִים

חוֹשֶׁבֶת, כּוֹאֶבֶת, מְנַתֶּבֶת..
יוֹשֶׁבֶת, נוֹשֶׁמֶת, רוֹשֶׁמֶת..
אִתְּךָ, וּלְחוּד.
אִתְּכֶם, וּבִדּוּד.
נוֹגַעַת, שׁוֹקַעַת, שׁוֹמַעַת..
פּוֹסַעַת, קוֹרַעַת, יוֹדַעַת..
אִתְּךָ, וּלְחוּד.
אִתְּכֶם, וּבִדּוּד.
מַרְגִּישָׁה, מַתִּישָׁה, נְדוֹשָׁה..
מַכְחִישָׁה ,מַבְאִישָׁה ,מַמְחִישָׁה..
אִתְּךָ, וּלְחוּד.
אִתְּכֶם, וּבִדּוּד.

אהובי.
התבין לחיי,
תגע לנשמתי.
בצרור מְחוֹלוֹת,
מְחוֹלֶלוֹת, מְחָלֶלוֹת,
לִפְתוֹחָ פֶּתָח,
לְקִישׁוּר הָקֶשֶׁר

ואינספור נשמות עגולות,
מתעקמות בכאב,
מביטות בעניים נוגות.
מנוסרים. כואבים. דוממים.

ושניים רק,
שיחד נועדו לחוות,
מתקרבים לאינסוף.

במעגל מוסגר,
רוקדים את שיצרו,
נושמים את השני.
נוגע לא נוגע.
מחניקה נשימה.
התדע?...

"אין עוד"
"נגמר"
"נעלם"
"נמוג"
"נטהר"
נזעקה האישה הצעירה.
נפנפה בגאווה בשערה הבהיר,
ורשפה בעיניה בשנאה.
"אני פה- וזה העיקר.
וכל השאר-
מדוע תתנשאו על קהל האל?"
"אולי יש"
"שרידים"
"שארית"
"ריח"
"זכרונות"
הציע האיש הזקן למוד הנסיון.
נופף בגערה במקלו החורק כנגדה,
ונאנח אנחה מיוגעת.
"אי אפשר למחוק-
את כל מה שהיה.
ואת-
מדוע

*זה דבר תורה שכתבתי לכבוד בת המצווה של אחותי תהילה:

כתוב [בספר משלי] "חכמת נשים בנתה ביתה" וגם "ואיוולת בידיה תהרסנה"
איך יכול להיות שאישה מסוגלת גם לבנות את ביתה, וגם להֹרסו? איזה מבין המשפטים נכונים?
כתוב בספר בראשית "ויבן ה' אלקים את הצלע"-"ויבן" מלשון בינה. מלמד שנתן הקב"ה בינה יתרה לאישה.
מה היא בעצם בינה? בינה היא מלשון התבוננות, יכולת לראות "בין לבין", בין הנגלה ובין הנסתר,

במבט צר עין,
הוא נכנס- וחתך הנשמה.
ואני בתמימות חשבתי-
עת לחתוך,
ועת לאַחוֹת.
נתאחו..
נתקשרו..
נתחברו..
נתהדקו..
חנקו!
"אוויר!" צרחתי בגרון הניחר.
[בעצם רק ניסיתי]
ואין קול ואין עונה,
כי נלקחה נשימתי.
נְשִימָה-
נְשַמָה-
הוויה.
וכה כספתי קירבת-
כוכבי קימה.
ושנים ששפשפתי שיבושים-
שנחשלו.
אך-
עודיני עצורה,
בעת

ונקרעת אני בתוככי,
הוא מושך לצידו שלו,
ואני לכיוון שלי.

ובוכה אני בליבי,
הוא חושב, מדבר, מנתח,
אך אני בעקשנות שלי.

ונכנעת אני בנפשי,
ועכשיו הוא הבוכה,
והדמעות אינן שלי.

וזורקת אני את כל הבא לייד-
את הקרוב,
ואת הזכרון.
את הכאב,
ואת האושר.
את המצחיק,
ואת המפחיד.
את העצב,
ואת השמחה.
את הכעס!
העיצְבּוּן!
הזעם!
חוסר

בֵּין מַחְלְפוֹת הַגַּלִּים,
יְצִירָה שֶל שַׁלְוָה.
אַךְ טִמְטוּמֵי הָעַכְבָּר,
וְהַמָּסַךְ-כְּבָלוּהוּ.

בֵּין טִפְטוּפֵי הַגְּשָׁמִים,
קְרִירוּת שֶׁל אַחֲוָה.
אַךְ לַהֲטוֹ וְכַעֲסוֹ,
וְהָאֵשׁ- תְּפָסוּהוּ.

בֵּין עֵץ הַחַיִּים,
מַנְגִּינָה עֲנֻגָּה.
אַךְ קַרְשֵׁי הַחֹזֶק,
וְחַדּוּת הַמַּסְמֵר- רְמָסוּהוּ.

וְנוֹתַר לְבַדּוֹ,
עֱרוֹם

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שְׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים...

-- משנה מסכת תענית פרק ד' משנה ח'

בְּשִׂמְלָה לְבָנָה,
פְּשׁוּטָה,
שְׁאוּלָה-
תְּחוֹלֵל

מְנַסָּה לִשְׁכֹּחַ,
מְנַסָּה לְהַלְבִּין.
לִמְחֹק,
לְהַשְׁמִיד,
לְהִתְנַתֵּק,
לִגְנֹז.
אֲבָל לָעַד יִשָּׁאֵר הוּא,
כְּאוֹת קָלוֹן,
עַל לִבִּי,
הֲוָיָתִי,
נִשְׁמָתִי.

בחסדי אבא'לה שלי!!
זה דבר תורה שכתבתי לדודים שלי, שנוסעים לדרום אפריקה ל-3 שנים לשליחות לקירוב יהודים.
לא תעמוד על דם רעך:
בתורה כתוב "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא י", ט"ז). התלמוד במסכת סנהדרין (ע"ג, א') מפרט מצבים שונים שבהם יש לפעול לפי כלל זה:
מִנַּיִן לְרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא טוֹבֵעַ בְּנָהָר, אוֹ חַיָּה גּוֹרַרְתּוֹ, אוֹ לִסְטִין בָּאִין עָלָיו, שֶׁהוּא חַיָּב לְהַצִּילוֹ? תַּלְמוּד

בחסדי אבא'לה שלי!!
ציור שציירתי, מתוך מוזת עצבות שהיתה לי על ירושלים הלא שלמה-מה שמשאיר אותנו לא שלם.
אבל בעצם מה שרואים כאן, זה שהדמעות שאנחנו בוכים על ירושלים, בונים את בית המקדש..
בטעות שמתי את זה בקטגוריית "צילום" במקום, "ציור", אבל לא נורא..

סתם משהו חביב <ע"פ דעתי לפחות..>

וַיְּדַבֵּר בָּהּ.
בְּאוֹתָהּ נַעֲרָה.
שֶׁשָּׁרְשָׁהּ מֵעַם נֵכָר,
אַךְ לִבָּהּ שָׁקוּעַ בַּיַּהֲדוּת.
הַמִּתְכּוֹפֶפֶת בַּשָּׂדֶה,
וְלוֹקֶטֶת לְאִטָּהּ-
פְּאוֹת, שִׁכְחוֹת, וְנִשְׁכָּחוֹת.
וְעַל רֹאשָׁהּ זוֹרֵחַ כֶּתֶר,
שֶׁל צְנִיעוּת,
אַצִּילוּת,
וּמַלְכוּת.

בֶּעָתִיד,
הָרָחוֹק,
הַקָּרוֹב,
בֶּעָבָר,
אֶפְגְשֵׁם.
עֲטוּרֵי גְלִימוֹת,
כֶּתֶר לְרֹאשָׁם,
לְמוּדֵי מִלְחָמָה,
וְחֶרֶב חַיִל חַדָּה מוּנַחַת לְצִדָּם.
פְּנֵיהֶם נְטוּלֵי גַאֲוָה,
וּמַעֲשֵׂיהֶם מְלֵאֵי אֹמֶץ.
יִלָּחֲמוּ לְלֹא מוֹרָא,
וְיַקְרִיבוּ אַף מִשֶּׁלָּהֵם.
בֶּעָתִיד,
הָרָחוֹק,
הַקָּרוֹב,
בֶּעָבָר,
אֶפְגְשֵׁם.

וַיֹּאהָבֵם,
וַיְּחַפְּשֵׂם,
וַיִּמְצָאֵם.
וַיִּשְׂנְאֻהוּ,
וַיִּזְרְקֻהוּ,
וַיִּמְכְּרֻהוּ.
וַיְּקַבֵּל,
וַיִּשְׁתֹּק,
וַיִּדֹּם.

השיר הזה נכתב כתגובה \ המשך לשיר שלי הזה-
/Mosaic/Read/4267
ואני מבקשת ממכם לקרוא קודם את השיר בקישור, לפני את השיר הזה.
תָּפַרְתִּי אֶת כְּנָפַי,
וְעַפְתִּי.
עַפְתִּי אֶל אַרְצוֹת הַחַיִּים,
הַחֹפֶשׁ,
הַבְּחִירָה,
הָאֱמֶת.
הַכֹּל קָלִיל,
וְהַמַּשָּׁב דּוֹחֵף אוֹתִי קָדִימָה.
כְּאִלּוּ לוֹחֵשׁ לִי "תִּתְקַדְּמִי".
וַאֲנִי מִתְקַדֶּמֶת,
וּמַרְגִּישָׁה,
כָּל-כָּךְ,
אֲנִי.
השיר

אני אישית חשבתי שזה יכול להיות תמונה בפוסטר..
צילמתי, ועיבדתי קצת.. [טשטוש ברקע..]

הַיּוֹם בּוֹ אֵצֵא.
וּשְׁקִיעָה תִּפְגֹּשׁ זְרִיחָה.
מַיִם אֶת הַשָּׁמַיִם,
מָוֶת אֶת הַחַיִּים.
רָקִיעַ אֶת הָאָרֶץ-
וְהָאָדָם-
אֶת בּוֹרְאוֹ.

מַדְבִּיקָה כְּנָפַיִם,
מְנַסָּה לָעוּף.
לְטַיֵּל בֵּין הַפְּרָחִים,
וְלִשְׁתּוֹת מֵהַצּוּף.
אַךְ הַכְּנָפַיִם כְּבֵדוֹת,
לְיָדַי הַדְּקִיקוֹת.
נוֹפֶלֶת אֲחוֹרָה בַּחֲבָטָה.
מִתְבּוֹנֶנֶת עַל הַכֹּל-מִלְּמָטָה.

*מונולוג שרחל אשת רבי עקיבא אומרת.
הקדמונת:
לִפְעָמִים כְּשֶׁכּוֹתְבִים עַל דְּמוּת,
נִכְנָס אַתָּה לִנְעָלֶיהָ,
מִתְחַפֵּשׂ בְּכָל כֹּחֲךָ.
אֲבָל עֲדַיִן לִפְעָמִים-
תִּמְצָא בּוֹ אֶת עַצְמְךָ..
והנה השיר לפניכם:
זֶה פּוֹעֵם בְּתוֹכִי,
מַרְגִישָׁה זֹאת בִּפְנִים.
הוּא הָאֶחָד,
הוּא שֶׁלִּי,
צַדִּיק הוּא.
אַבָּא! פְּקַח עֵינֶיךָ!
פְּתַח לִבֶּךָ!

הכנתי את זה מפלסטלינה. זה אישה מדליקה נרות.

ריבון העולמים,
אבי,
מלכי,
דודי..
שכל כולך, אינו אלא רק אחד.
אנא השרה אחדות, וטוהר.
חצאים-
שמתחברים לשלמות.

שנזכה להבין בבהירות-
מה חלקנו,
ומה לא.
לאיזה חלק עלינו להתחבר,
ואיזה פסול.

ואל נא נקנא בחלקת חברינו,
אלא נשמח בחלקינו,
במה שניתן,
דווקא לנו.
המושלם לנו.
הראוי, והנכון שנקבע-
עוד מששת ימי בראשית.

ומתוך

אֱלֹקַי.
תֵּן בְּלִבִּי בִּינָה, דַּעַת וְשֵׂכֶל
לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת,
בְּיִרְאָה וּבִתְמִימוּת.
בְּלִי שׁוּם מְחִצּוֹת,
מַסֵּכוֹת,
הַפְרָדוֹת.
וּבַעֲבוֹדָתִי אוֹתְךָ-
תֵּן לִי לִרְאוֹת בִּבְהִירוּת הַדַּעַת,
וּבִצְלִילוּת-אֶת הַנָּכוֹן.
לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁל כָּל דָּבָר,
וּלְהַבְחִין בֵּין-
טָמֵא לְטָהוֹר,
בֵּין מֻתָּר לְאָסוּר,
בֵּין

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם.
אָבִי,
מַלְכִּי,
מְרַחֲמִי.
בְּרַחֲמֶיךָ הַגְּלוּמִים,
נַחֵם שְׁכוּלִים.

צִיּוֹן הַפְּצוּעָה,
יוֹשֶׁבֶת בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ,
מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָהּ,
מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם.

מוֹשִׁיטָה יָד,
הַשָּׁבָה אֶל חֵיקָהּ-
רֵיקָם.

הֲרִימָהּ מֵעֲפָרָהּ,
מִיְּגוֹנָהּ,
מֵהָעֲלָטָה.

וַהֲבִיאָהּ לִגְאֻלָּה,
אוֹרָה,
וְשִׂמְחָה.

בחסדי אבא'לה שלי!!
יצאתי החוצה לצלם את החופש. וחשבתי שאני אצלם ים, ילדים בקיטנות, וכו'.
במקום זה יצאתי החוצה- וראיתי את אחותי [בת 3] ובן דוד שלי [בן 4] נפרדים אחד מהשני. כי משפחתו נוסעת לשליחות לדרום אפריקה ל-3 שנים, ומכייוון שהם גרים בישוב, אנחנו ממש קשורים אליהם.
מייד כשראיתי אותם, ידעתי שהם בשבילי סמל החופש. יש משהו בילדים שתמיד שובה אותי. התמימות הזאת, הטוהר.. עושים מה שהם רוצים, מבלי

נִכְנַסְתִּי, וְהִתְיַשַּׁבְתִּי בַּאֲנָחָה.
וּכְבָר יָדַעְתִּי מֵרֹאשׁ, הַיּוֹם יִהְיֶה הַיּוֹם הֲכִי גָּרוּע בָּעוֹלָם.
הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַכִּסֵּא וְהוֹרֵיתִי לְכֻלָּם לְהוֹצִיא סִדּוּרִים,
שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹת שֶׁלְּפָחוֹת זֶה עָבַר בְּשָׁלוֹם.
אֶת הֶמְשֵׁךְ הַיּוֹם כְּבָר לֹא אֶזְכֹּר.
לֹא אֶזְכֹּר מֶה הָיָה,
מִי הָיָה,
מָתַי הָיָה.
רַק אֶזְכֹּר אֶת כָּל אוֹתָן

מְצֻנֶּפֶת בְּפִנָּה מְאֻבֶּקֶת, בְּתוֹךְ הָאַרְמוֹן הַשָּׁחֹר, שְׁקוּעָה בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, חֲלוֹמוֹתֶיהָ, תִּקְווֹתֶיהָ.
שְׂעָרָהּ הָאָרֹךְ פָּרוּשׂ כִּמְנִיפָה עַל פְּנֵי פָּנֶיהָ,
וְעוֹד אֶפְשָׁר לִרְאוֹת מִמִּתַּחַת, כַּמָּה דְּמָעוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת מִבַּעַד לְמַסַךְ הַשְּׂעָרוֹת.
כָּל כָּךְ רוֹצָה לַחֲווֹת, לִשְׂמֹחַ, לְקַוּוֹת,
לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'.. וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ..
כָּל

אַחְרָיוּת-
קַבָּלָתָהּ, נְשִׂיאָתָהּ, יְדִיעָתָהּ.
אַחְרָיוּת-
קַבָּלָתָהּ בְּסִבּוּבֵי הַחַיִּים,
כַּאֲשֶׁר כָּל אֶחָד מֵהַסִּבּוּבִים,
גּוֹבֵר וּמִתְגַּבֵּר עַל שֵׁנִי,
בְּמָחוֹל נוֹסָף,
הַמְבַלְבֵּל, וּמְסַמֵּא עֵינַיִם.
אַחְרָיוּת-
נְשִׂיאָתָהּ בְּנֵטֶל הַכָּתֵף,
אַף אִם חוֹתֵךְ הוּא בַּבָּשָׂר,
מְשַׁסֵּעַ שֶׁסַע
וּמַתְחִיל לְדַמֵּם.
אַחְרָיוּת-
יְדִיעָתָהּ

תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה,
נַחֲלָה מִשֶּׁלָּנוּ.
חֶלְקַת אֲדָמָה,
בְּנַחֲלַת אָבִינוּ.
הֲיִזָּכֵר שֵׁם אָבִינוּ?
הֲיִשָּׁאֵר זִכְרוֹ?
אָמְנָם מְקוֹשֵׁשׁ הָיָה,
אַךְ מֵת בְּקִדּוּשׁ שְׁמוֹ.
כִּי טוֹבָה הָאָרֶץ,
בִּמְאֹד מְאֹד,
לֹא נִתְּנָה רֹאשׁ,
וְנֵלֵךְ כָּךְ לִבְגֹּד.
אֶלָּא נִדַּבֵּק,
נִשָּׁאֵר,
נַרְגִּישׁ,
וְנִתְחַבֵּר.
תְּנָה לָּנוּ

הָיָה סִמָּן טוֹב,
נִתָּךְ אַרְצָה בִּבְרָכָה.
מַרְטִיב,
מַשְׁקֶה,
מַרְוֶה אֶת צִמְאוֹנָם.
עַכְשָׁיו-
כַּסּוּפָה.
כַּסְּעָרָה.
נוֹשֵׁף,
מֵעִיף,
וּמַשְׁטִיחַ אַרְצָה כָּל פֶּרַח הַנִּתְקָל בְּדַרְכּוֹ,
מַשְׁפִּילוֹ עַד עָפָר,
וְרוֹמְסוֹ עַד שְׁאוֹל.
וְסִמָּן רַע הוּא עַכְשָׁיו
סִמָּן רַע.

נְטוּשָׁה.
עֲזוּבָה.
לָקְחוּ אֶת שֶׁרָצוּ,
וּבָרְחוּ.
הוֹתִירוּהָ בּוֹכָה בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ,
לְלֹא כֹּחוֹת,
מִבְּלִי יְכֹלֶת-
לָקוּם מֵחָדָשׁ.

שבת הגדול מוזכרת בתורה, בהפטרה בספר מלאכי "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא.." מה כ"כ גדול וחשוב בשבת זו, שהיא זכתה להקרא "שבת הגדול"?
חודש ניסן ע"פ התורה הוא החודש הראשון, וע"כ מר"ח יש מעין "ראש השנה" הנקרא "ראש השנה למלכים". אז אם באמת נשווה את פסח לימים הנוראים, אז כל הימים לפני פסח הם כמעין "ימי אלול" של חזרה בתשובה. בימים אלה חשוב לעשות חשבון נפש עם עצמך, לחזורבתשובה,

הַכֹּל מַתְחִיל.
זְעָקָה נִזְעֶקֶת,
צְעָקָה נִצְעֶקֶת,
צְרָחָה נִצְרַחַת.
וְהַשְּׁתִיקָה מְשַׁתֶּקֶת,
וּמְיַשֶּׁבֶת שָׁלוֹם בֵּין כֻּלָּם.
מַרְגִּיעָה אֶת הָרוּחוֹת-
עַד לַפַּעַם הַבָּאָה.

בחסדי אבא'לה שלי!!
נסיון עלוב שלי בתור טיוטה לנגן את "stairway to heaven" של "led zeplin"
אבל יש המון זיופים, וטעיות.. ולא הצלחתי לנגן את הכל.. ו.. זה כולל כמה אילתורים ועיבודים שלי..
ולכל אלה שמכירים אותי ויודעים שאני שומעת רק מוזיקה שבקדושה, ותוהים איך אני מרשה לעצמי לנגן מוזיקה כזו-התשובה היא שאני לא מנגנת את התווים, אלא רק את האקורדים. ולכן-זה לא השיר עצמו דווקא, אלא יכול להיות אקורדים

הָאָדָם יִרְאֶה לָעַיִן,
ה' לַלֵּבָב.
מַבִּיטָה סָבִיב בִּתְהִיָּה, תְּמִיהָה, וְאֵימָה.
נִפְחֶדֶת, רוֹעֶדֶת, מְצֻמְרֶרֶת.
שוּב זֶה קָרָה-
שוּב הֶעֱרִימוּהָ.
שוּב הִפִּילוּהָ.
שוּב נְטָשׁוּהָ.
שוּב עֲזָבוּהָ.
כְּבוֹדָהּ נִרְמָס,
שִׂמְלָתָהּ קְרוּעָה.
עֶדְנָתָהּ נִפְגְעָה.
סְרוּטָה וּשְׁבוּרָה.
דִּמְעָה חַמָּה זוֹלֶגֶת מֵעֵינֵיהָ,
נוֹשֶׁרֶת מֵאַפָּהּ,
נוֹפֶלֶת

רַגְלַיִם קְלִילוֹת,
בְּרִקּוּדוֹן שֶׁל פְּרִיחָה,
מוֹחֲצוֹת נְמָלָה.
------------------------------------------------------------------------------------------
תודה ליעקב על עזרה בעיבוד השיר.

ת.ז. : האש.

גיל: מאז התוהו שהיה בהתחלה, ומאז הפרדתו בינו לבין החושך, עד עכשיו. אין זה גיל שאפשר להגדירו, כי כל יום בבריאה- יתכן ששימשה לא רק ליום אחד-אלא לאלפי שנים. וכל יום בבריאה- שימש האש בהמון דברים עמוקים ונסתרים.

מיקום: במקומות שיש בהם הרבה קדושה, או מקומות שיש שם הרבה טומאה. כלומר- במקומות קיצוניים, ולא באמצע כמו המים. אינו יושב על מי מנוחות, אלא נזעק לכל מקום אשר יהיה שם