יצירות של benadamguy

*נכתב קצת בעקבות, ובהשראת השיר "מקום אש" של זלדה..
נִסִּיתִי לְהָאִיר,
מֵעַצְמִי לָתֵת.
לְפַזֵּר נִיצוֹצוֹת,
בְּרַחֲבֵי תֵבֵל.
לְהָקִיץ יְשֵׁנִים,
לְהָעִיר נִרְדָמִים,
לְחַמֵּם אֶת הָקָּר,
לְהָאִיר אֶת הַמֻּחְשָׁךְ.
אַךְ נָתַתִּי.
בְּלִי מַחְשָׁבָה-לְלֹא הַפְסָקָה.
וְהָאֵשׁ שֶׁלִּי,
הַפְּרָטִית שֶׁלִּי,
נֶחְשְׂפָה לַכֹּל,
לְעֵינֵי כֹּל.
וְנוֹתַרְתִּי

*זה שיר שכבר הכנסתי לאתר, אבל הכנסתי אותו עכשיו תחת הכותרת "שירי ילדים"
אַבָּא הַטּוֹב,
אַבָּא שֶׁלִּי..
אַבָּא שֶׁתָּמִיד,
מְשַׂחֵק בְּיַחַד אִתִּי..

בְּיָד אַחַת מֵרִים אוֹתִי,
אֶ'ל שְׁמֵי הַמְּרוֹמִים.
גְּבוֹהָה כְּמוֹ אֲוִירוֹן,
טָסָה בֵּין הָעֲנָנִים..

יוֹשֶׁבֶת עַל בִּרְכּוֹ,
אֶצְבַּע בַּפֶּה,
הוּא קוֹרֵא לִי סִפּוּר,
סִפּוּר כָּזֶה

*זה קטע שכתבתי בעודי מסדרת את החדר..ומצאתי שקית גדושה בצדפים מגוש קטיף

הַצְּדָפִים שׁוֹכְבִים לָהֶם בַּחוֹל, מִּבֵּין גַּרְגֵּר לְגַרְגֵּר..
וְהַשֶּׁמֶשׁ בּוֹהֶקֶת מִלְּמַעְלָה, וְטוֹפַחַת עַל רֹאשִׁי..
בַּיַּם הַכָּחֹל הַגַּלִּים קוֹפְצִים, וּמוֹשְׁכִים אוֹתִי אֲלֵיהֶם בְּחֶבְלֵי קֶסֶם.. כְּאִלּוּ אוֹמְרִים לִי "הִכָּנְסִי.. תִּצְטָרְפִי אֵלֵינוּ.."..
אָז אֲנִי נִכְנֶסֶת לְבִפְנִים..

ה' יִתְבָּרַךְ-
הַצִּילֵנִי,
עָזְרֵנִי,
לַוֵּנִי,
הֲרִימֵנִי,
עוֹדְדֵנִי,
נַחֲמֵנִי,
חַבְּקֵנִי,
הַשְׁקִיטֵנִי,
וְחַזֵּק אֶת הַלֵּב הַסּוֹעֵר,
שֶׁאֶל הַמֶּלֶךְ- בּוֹעֵר..

הַדִּמְעָה יוֹרֶדֶת מֵעֵינוֹ שֶׁל יוֹסֵף,
וּפוֹגַעַת לַמְרַגֵּל בְּיָדוֹ.
"לָתוּר אֶת הָאָרֶץ בָּאנוּ" טָעֲנוּ,
אַךְ בַּכְּנִיסָה, דַּעְתָּם נִתְהַפְּכָה.

הַדִּמְעָה הַפּוֹגַעַת בְּיָדוֹ - צוֹרֶבֶת.
מִסְתַּכֵּל הוּא אֶל הַשָּׁמַיִם וְשׁוֹאֵל:
"הֵיאַךְ?", "וְעַל מָה?",
"בִּי הוּא פָּגַע?"
עוֹנֶה לוֹ הָאֵ'ל "אָכֵן".

הַדִּמְעָה שֶׁפָּגְעָה בְּךָ - בָּאָה

הַבְּעָיָה שֶׁלָּנוּ זֶה שֶׁאֲנַחְנוּ הִכְנַסְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ יוֹתֵר מִדַּי לְמִסְגֶּרֶת שֶׁל הֶגְיוֹנִיּוּת, וְשִׂכְלִיּוּת.
צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁמִּי שֶׁקָּבַע אֶת חֻקֵּי הַטֶּבַע, יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אוֹתָם מָתַי שֶׁבָּא לוֹ.
הַסִּבָּה הַיְחִידָה שֶׁאֲנַחְנוּ רְגִילִים לְ"חֹסֶר נִסִּים לִכְאוֹרָה", זֶה בִּגְלַל הֶרְגֵּל.
לְדֻגְ'.. הַסִּבָּה הַיְחִידָה שֶׁלֹּא נְצַפֶּה שֶׁיִּפֹּל

בּוֹאִי בְשָׁלוֹם,
עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ,
גַּם בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה.
תּוֹךְ אֱמוּנֵי,
עַם סְגֻלָּה,
בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה..
מְדַלֵּג לוֹ הַדּוֹד,
לִקְרַאת הַכַּלָּה,
חִכָּה לָהּ כְּבָר כֹּה הַרְבֵּה זְמַן.
כַּלָּתוֹ מִתְקַשֶּׁטֶת,
בְּתַכְשִׁיטִים לִכְבוֹדוֹ,
לְבוּשָׁה הִיא כֻּלָּהּ בְּלָבָן.
הוֹלְכִים הֵם עַכְשָׁיו,
בְּשַׁלְוָה יָד בְּיָד,
"לֹא

*כתבתי את זה במסע שואה שהי' לנו. כתבתי את זה לאשת עדות ששתפה אותנו בסיפורה.
נִצּוֹלָה יְקָרָה,
יוֹשֶׁבֶת אֲנִי פֹּה, עֵט בְּיָד, עִם דָּף, בְּגָדִים חַמִּים, אֹכֶל.. אֵלֶּה דְּבָרִים הַנִּרְאִים לִי כ"כ פְּשׁוּטִים, וְכ"כ "בָּרוּר מֵאֵלָיו" שֶׁיִּהְיֶה לִי אוֹתָם. אֲנִי מְנַסָּה לְהַגִּיעַ אֶל תּוֹךְ מָקוֹם עָמֹק יוֹתֵר, כָּבֵד יוֹתֵר. מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָאֱמֶת וְהַשְּׁתִיקָה נִפְגָּשִׁים.
מִי

"וְנִסְלַח לוֹ.. אִם שׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה.."
מִדַּרְכָּם הָרָעָה- אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה.. הַשְּׁבִיל נִסְתַּם בַּאֲבָנִים כְּבֵדוֹת שֶׁבֶּן אָדָם לֹא יָכוֹל לַהֲזִיזָם.
הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה-קָשֶׁה מִנְּשׂוֹא. הָלַךְ לְאִבּוּד-וְאֵין דֶּרֶך חֲזָרָה..
לָקְחוּ אֶת הַסַּכִּין, וְחָתְכוּ עָמֹק בַּבָּשָׂר. חֲתָךְ עָמֹק עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִתְפֹּר אֶת הַחֲתָךְ. כִּי

בס"ד
פּוֹסְעוֹת הֵן בַּחֲשֵׁכָה,
פּוֹסְעוֹת הֵן בְאֵימָה.
פּוֹסְעוֹת הֵן בִּדְמָמָה-
אֵם וּבִתָּהּ.

מְהַדֶּקֶת לְגוּפָהּ,
מְהַדֶּקֶת אֶת מְעִילָהּ.
אָבִיהָ אֵינֶנּוּ,
כִּי נֶאֱשָׁם בִּמְעִילָה.

בְּמַה מָּעַל?
בַּמֶּה חָטָא?
לְאַן הָלַךְ?
לְאַן פָּנָה?

חָטָא שֶׁנּוֹלַד.
חָטָא בְּחַיּוּתוֹ.
עַל זֶה שֶׁהוּא יְהוּדִי,
וּבְעֶצֶם

בחסדי אבא'לה שלי!!
כָּתוּב בַּתּוֹרָה "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם", וְאָז כָּתוּב שֶׁה' בָּרָא רַק אֶת הָאָדָם. אֵיפֹה הָאִשָּׁה בְּכָל הָעִנְיָן הַזֶּה? אָז הִיא נִכְנֶסֶת אַחַ"כּ. כָּתוּב שֶׁה' לָקַח אֶת צֵלַע הָאָדָם, וּמִתּוֹךְ זֶה עָשָׂה אֶת הָאִשָּׁה. מִתּוֹךְ זֶה מִשְׁתַּמֵּעַ, שֶׁהָאִשָּׁה הִיא חֵלֶק מֵהָאִישׁ. מַה קָּרָה בְּעֶצֶם פֹּה? אוֹמְרִים חַזַ"ל שֶׁהָיָה אֶת מַה שֶּׁנִּקְרָא "סוֹד

הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם,
הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ,
הַיּוֹם שֶׁבּוֹ ה' שׁוֹפֵט,
כָּל חַיָּה וֶאֱנוֹשׁ.

לְהִסְתַּכֵּל לְאָחוֹר,
לְפַשְׁפֵּשׁ בַּמַּעֲשִׂים,
אֵיפֹה בְּדִיּוּק טָעִיתִי,
וְאֵיפֹה יֵשׁ כְּתָמִים.

לְפַחֵד וְלִרְעֹד,
עַל גּוֹרַל דִּינְךָ,
לָשֶׁבֶת וְלִבְכּוֹת-
"אַבָּא זֶה בִּשְׁבִילְךָ!!!.."

אָז אָנָּא אֵלִי,
בְּרַחֲמֶיךָ הַמְרֻבִּים,
סְלַח

הָיָה זֶה בַּיִת. בַּיִת קָט עִם גָּג כָּחֹל, וְקִירוֹת יְרֻקִּים, וְגִנָּה יְפֵהפִיָּה וּמְטֻפַּחַת. לְיַד- דֶּשֶׁא רַךְ וְנָעִים צָמַח, וְהַשֶּׁמֶשׁ שָׁלְחָה קַרְנַיִם חֲמִימוֹת. הָיָה שָׁם עֵץ גָּבוֹהַּ שֶׁעֲנָפָיו הָיוּ חֲזָקִים וְאֵיתָנִים, וְצִפּוֹר שִׁיר קְטַנָּה יָשְׁבָה עַל אֶחָד מֵעֲנָפָיו הָעֲבוֹתִים וְזִמְּרָה בְּקוֹל עָרֶב.
הַבַּיִת הָיָה צָפוּף מְעַט, אֲבָל נוֹדַע בַּחֲמִימוּתוֹ הַגְּדוֹלָה.

שִׁיר רָגוּעַ,
סוֹחֵף אוֹתִי עָמֹק.
מֵעֵבֶר לְכָל הַמַּחְשָׁבוֹת..
מֵעֵבֶר לְכָל הַצָּרוֹת..
מֵעַל לָעוֹלָם הַזֶּה..
עוֹלָם שֶׁל רֹעַ וְאַכְזָרִיּוּת,
עוֹלָם שֶׁל חֹשֶׁךְ וְאִי-צֶדֶק.
לְמַעְלָה לְמַעְלָה,
לְאַט לְאַט,
מְרַחֶפֶת אֶל עוֹלָם טוֹב יוֹתֵר..
עוֹלָם שֶׁבּוֹ לְאִישׁ אִכְפַּת מֵאָחִיו,
עוֹלָם גָּדוּשׁ אוֹר,
שֶׁזּוֹרֵם עַד אֵלַי..

נֵר מֵאִיר בְּחֶדֶר,
חָשׁוּךְ וּמְאֻבָּק.

יַלְדָּה קְטַנָּה פּוֹסַעַת,
לְבַדָּהּ בַּשּׁוּק הַעֲנָק.

בַּלּוֹן חָפְשִׁי מִתְעוֹפֵף לוֹ,
אֶי שָׁם בְּשָׁמֵי הַמְרוֹמִים.

תְּפִלָּה זַכָּה נִשֵׂאת,
אֵלֶיךָ אֱלֹקִים.

לִפְעָמִים נִדְמֶה שֶׁטִּפָּה
טִפָּה אַחַת קְטַנָּה
שֶׁמֵּהַגֶּשֶׁם שֶׁבַּשָּׁמַיִם
עַל כַּף יָדִי תִּנְחַת

אֵינָהּ שָׁוָה דָּבָר
אֵינָהּ שָׁוָה כְּלוּם
לֹא בְּשׁוּם נוֹשֵׂא
וְלֹא בְּאַף תְּחוּם

אַךְ אִם נִסְתַּכֵּל עָמֹק
מֵעֵבֶר לְמַה שֶּׁנִּרְאָה
נִרְאֶה שֶׁטִּפָּה אַחַת קְטַנָּה
שֶׁמּוֹסִיפִים לָהּ עוֹד טִפָּה

הוֹפֶכֶת לְיָם

*נכתב לאחר הגירוש מגוש קטיף.

הָעֵינַיִם עֲצוּמוֹת,
עֲצוּמוֹת בְּיֵאוּשׁ
עֲצוּמוֹת בְּתִקְוָה אִלֶּמֶת,
עֲצוּמוֹת מִזִּכְרוֹנוֹת הַגֵּרוּשׁ.

עֲצוּמוֹת כְּדֵי לֹא לִשְׁכֹּחַ, אֶת מְצוּקַת עַמָּהּ
עֲצוּמוֹת כְּדֵי לִזְכֹּר, שֶׁפֹּה הָיָה בֵּיתָהּ
עֲצוּמוֹת כִּי אֶת גּוּפָהּ, לְלֹא רַחֵם גָּרְרוּ
עֲצוּמוֹת, כִּי אֶת לִבָּהּ-לָקְחוּ, נִפְּצוּ, וְשָׁבְרוּ.

* זה שיר שהכנסתי לאתר כבר, אבל הכנסתי אותו שוב, הפעם תחת הקטגוריה "שירי ילדים"

בחסדי הבורא יתברך נעשה ונצליח!!!!
הינה שיר חרוזים שטותי של אילתור על המקום.. של לכתוב כל מה שעולה בראש באותו הרגע.. שיצא לי כי חברה שלי הקטנה חי'ה-מושקה [בת 11] החליטה שהיא רוצה שאני אכתוב דברים על דף. סתם דברים.. אז זה מה שיצא:
יוֹשֶׁבֶת פֹּה,
מְלֵאַת מַחְשָׁבוֹת.
הָרֹאשׁ מְפֻצָּץ,
בְּמַחְשָׁבוֹת

גַן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה,
גַן נָעוּל.
הֵרַמְתִּיךְ מֵעֲלֵי אֲבַק הַגַּן,
וְהֵבֵאתִיךְ אֶל מְקוֹם פְּרִיחַת הַסְּמָדַר.
נָמָה אֲנִי פֹּה דּוֹדִי,
הֵיכַן שֶׁהֵנַחְתָנִי.
אַךְ תְּאֵנָתִי חָנְטָה כְּבָר פַּגֶּיהָ,
וְעוֹדֵנִי כָּאן.
בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה,
בָּאתִי לְגַנִּי.
הֵנַחְתִּי יָדַי הַנּוֹטְפוֹת עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל,
כִּי לְשַׁחְרְרֵךְ הִנֵּה

מוֹשִׁיטָה אֶת יָדִי-
וְלֹא מַגִּיעָה.
אֲבָל אוּלַי בְּעֶצֶם-
גַּם לֹא מְנַסָּה.

אוּלַי כְּשֶׁאֶרְצֶה-אֶשְׁנֶה.
אַךְ אוּלַי לֹא אֶשְׁנֶה-
שֶׁמָּא אֶפָּנֶה..

*אני כתבתי את זה לאנשים שמאלנים באיזה פורום אחד שדברו זוועות שם, והי'יתי חי'יבת להציל את המצב.. אז כתבתי את זה אע"פ שאני לא גרתי בגוש, ושהנכתב למטה לא קרה באמת לגבי. אבל זה מה שהי'ה להרבה אנשים שם..

אֲנִי גָּרָה בְּגוּשׁ קָטִיף כְּבָר 16 שָׁנָה. נוֹלַדְתִּי שָׁם. שָׁם עָשִׂיתִי אֶת צַעְדִּי הָרִאשׁוֹן בַּחֲצַר בֵּיתִי. שָׁם שִׂחַקְתִּי עִם חֲבֵרוֹתַי בְּאַרְגָּז חוֹל. שָׁם נִכְנַסְתִּי חוֹשֶׁשֶׁת

*כתבתי את העידוד \ חיזוק הזה לחברה שלי חגית, כהיא היא ספרה לי שהיא בדכאון על גוש קטיף.. ואמרה לי "איך ה' נתן לזה לקרות?"..
אז כך עניתי לה:
אין יאוש בעולם כלל!!!!!!!!!! את צריכה לזכור שעם ישראל עומד על גשר צר מאוד.. שמאוד קשה לא ליפול ממנו.. אבל.. למה צריך לפחד או לדאוג שאני יפול ממנו, כשאבא שלי מחזיק לי ביד כדי שלא אמעוד!!!!!!!!!!
"כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל!!!!!!!!!"
"גם

.

מְחַפֵּשׂ בֶּעָבָר,
מְחַפֵּשׂ בֶּעָתִיד,
מְחַפֵּשׂ אַחֲרַיִךְ,
בַּת מֶלֶךְ יְקָרָה.
עוֹבֵר נְהָרוֹת,
וְגַם הַרְבֵּה יַמִּים.
מְטַפֵּס עַל הָרִים,
וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת.
כִּי מֵאָז שֶׁהָלַכְתְּ,
בַּת מֶלֶךְ שֶׁלִּי,
הַכֹּל כֹּה אָפֹר,
נִשְׁאַר רַק הַכְּפוֹר.
פזמון: עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ,
כָּל כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה.
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ,
מִשְׁבְּצוֹת

הָרוּחַ מְעִיפָה אֶת שְׂעָרָהּ לְאָחוֹר. רָצָה הִיא כָּל עוֹד רוּחָהּ בָּהּ. לְלֹא מַחְשָׁבָה. רַגְלֶיהָ מוֹבִילוֹת אוֹתָהּ רָחוֹק רָחוֹק. רָצָה כְּאִלּוּ שֵׁד כְּפָאָהּ.. כְּאִלּוּ רָאֲתָה אֶת רוּחַ רְפָאִים בִּדְמוּת מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּת מִזְּמַן, מִסְתּוֹבֵב חָפְשִׁי בָּרְחוֹבוֹת. לְבַסּוֹף אֵין עוֹד כֹּח, וְהִיא עוֹצֶרֶת, וּמִתְיַשֶּׁבֶת בַּחֲבָטָה עַל אֶבֶן מִתַּחַת לְעֵץ. דְּמָעוֹת יוֹרְדוֹת בְּמוֹרַד

בס"ד


דְּמוּיוֹת דְּמוּיוֹת
הוֹלְכוֹת הוֹלְכוֹת
חוֹשְׁשׁוֹת חוֹשְׁשׁוֹת
לִקְרַאת הַבָּאוֹת.

רַכָּבוֹת רַכָּבוֹת
נוֹסְעוֹת נוֹסְעוֹת
דּוֹהֲרוֹת דּוֹהֲרוֹת
בֵּין דַּקּוּיוֹת.

יַלְדָּה וְיַלְדָּה
יָדָהּ בְּיָדָהּ
נוֹשְׂאוֹת תְּפִלָּה
בְּדַרְכָּן הָאַחֲרוֹנָה..

פִּזְמוֹן: אִמָּא אֲדָמָה שֶׁלִּי, אִמָּא אֲדָמָה.

שׁוֹמֶרֶת אֱמוּנִים לְבָנַיִךְ,
כְּשֶׁנּוֹטְשִׁים אֶת גְּבוּלֵךְ.
וּכְשֶׁגּוֹיִים עַל אַדְמָתֵךְ,
אֵינֵךְ נוֹתֶנֶת דָּבָר..

פִּזְמוֹן: אִמָּא אֲדָמָה..

מְלֵאָה בִּסְגֻלּוֹת,
וּבִצְבָעִים מְיֻחָדִים,
וְאֵינֵךְ כְּלִי אוֹ אֶמְצָעִי,
לְהִתְאַגְּדוּת אוֹ לְשׁוּם מַטָּרָה..

פִּזְמוֹן:

אֵיזֶה טוֹב ה' יִתְבָּרַךְ!!!!!!
שִׂמְחָה אַדִּירָה עוֹלָה, גּוֹאֶשֶׁת, וּמִתְפָּרֶצֶת הַחוּצָה.
שִׂמְחָה גְּדוֹלָה הַנְּתוּנָה בְּתוֹךְ לִבִּי שֶׁלֹּא חַשְׁתִּי כָּךְ מֵעוֹלָם..
שִׂמְחָה הַמְמַלֵּאת אֶת כָּל כֻּלִּי, מַתְחִילָה בַּשֹּׁרֶשׁ שֶׁבַּלֵּב, וּמַגִּיעָה וְזוֹרֶמֶת לְכָל חֵלֶק בַּגּוּף מִבְּלִי לִפְסֹחַ עַל
אַף אֶחָד מֵהֵם.
אֹשֶׁר עִילָאִי, מְשַׁכֵּר, מְרוֹמֵם..
מְחַמֵּם

כְּמוֹ פַּרְפַּר שֶׁנּוֹחֵת עַל פֶּרַח לִשְׁתּוֹת אֶת הַצּוּף,
כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה שֶׁצּוֹמַחַת בָּעֲמָקִים מִבֵּין כָּל הַקּוֹצִים,
כְּמוֹ עָלֶה נִדָּף בָּרוּחַ שֶׁנּוֹחֵת בְּשַׁלְוָה עַל הַמַּיִם,
הַרְגָּשָׁה כָּזֹאתִי- אֲמִתִּית וּשְׂמֵחָה.
נִסֵּי הַבְּרִיאָה, פִּלְאֵי ה'.
הַכֹּל מֻשְׁלָם, הַכֹּל מְדֻיָּק.
הַכֹּל נֵס בְּתוֹךְ נֵס בְּתוֹךְ נֵס,
הַשְׁגָּחָה גּוֹרֶרֶת הַשְׁגָּחָה.
חֵלֶק

מַבִּיט לְבִפְנִים
אֶל תּוֹךְ הָאֲנִי הָעַצְמִי.
מְנַסֶּה לְהָבִין, לְהַפְנִים, לְהַגְשִׁים
מְנַסֶּה לְהָצִיץ אֶל תּוֹךְ תּוֹכִי,
אֶל תּוֹךְ עִמְקֵי הַנְּשָׁמָה.
הַנְּשָׁמָה הָאַחַת שֶׁיָּרְדָה
בְּיוֹם אֶחָד,
לְעוֹלָם אֶחָד,
וְנִתְּנָה לְבֶנְאָדָם אֶחָד,
לִפְנֵי 15 שָׁנָה.
נִתְּנָה לְבֶנְאָדָם אֶחָד
שֶׁעוֹמֵד עַכְשָׁו מוּל עַצְמוֹ,
פָּנִים אֶל פָּנִים,
וְזוֹעֵק
"מִי

יֵשׁ שְׁתֵּי דְּרָכִים,
שְׁנֵי שְׁבִילִים.
בְּאֵיזֶה מֵהֵם אֶבְחַר?
וּבְאֵיזֶה מֵהֵם אֵלֵךְ?
אוּלַי אֵלֵך בְּדֶרֶךְ,
קָשָׁה וּמְפָרֶכֶת.
אַךְ בְּסוֹפָהּ,
יֵשׁ רַק אֹשֶׁר וְטוֹב.
אוֹ אֵלֵךְ לַצַּד הַשֵּׁנִי.
בְּדֶרֶךְ קְלִילָה וְחָפְשִׁית,
אַךְ בְּסוֹפָהּ,
יֵשׁ אַךְ רֹעַ וּמְרִירוּת.
קָשָׁה הַבְּחִירָה,
קָשָׁה עַד מְאֹד.
כִּי כְּשֶׁאֶבְחַר בִּשְׁבִיל

וְיִתֵּן בְּרָכָה, שֶׁפַע, וְהַצְלָחָה, שֶׁיְּכוֹלִים לְהַגִּיעַ אִתָּם עַד סוֹף הָעוֹלָם.
וְיִתֵּן טַל חֵרוּת, טַל תְּחִיָּה, טַל הַמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים.
וְיִתֵּן נְקֻדּוֹת אוֹר הַמֵּאִיר לַחֲשׁוּכִים, וּמֵעִיר אֶת הַנִּרְדָּמִים.
וְיִתֵּן עַל פְּנֵי הָאָרֶץ שָׁלוֹם שַׁלְוָה וְשִׂמְחָה, הַמַּרְאִים אֶת הַדֶּרֶךְ הַסְּבוּכָה.
וְיִתֵּן צְלִיל מָתוֹק, הַמַּקְפִּיץ נְפוּלִים. צְלִיל

אם זה יהיה נהר- נעבור אותו.
אם הר-נטפס עליו.
אם יער עבות-נרוץ בו.
אם אריה שואג-ניקחנו עימנו.
כי הרבה כוחות דרושים לנו למסע ארוך, קשה, ומפרך זה.
עוד המון גאיות וגבעות עלינו לעבור,
עוד הרבה תהומות והמיות..
כוחות רבים דרושים לנו כדי לסי'ים את המסע הארוך הזה שלמים..
מסע ארוך יש לנו-ואננו רק בתחילתו.
המון כוחות.. וע"כ נלך לאורך השבילים, מנסים לא להפגש עם מניעו, ומלקטים

קָשֶׁה לִי,
אֲנִי כָּל-כָּךְ מְבֻלְבֶּלֶת.
הַשֶּׂכֶל לֹא עוֹבֵד,
כְּאִלּוּ קָפָא לִנְצִיב מֶלַח.
וּכְשֶׁאֲנִי מְנַסָּה לְהַפְעִילוֹ-
מַכְאִיב הוּא לִי.

הַשִּׁירִים הַמַּרְגִּיעִים-
בִּכְלָל לֹא עוֹזְרִים.
מַשֶּׁהוּ חֲסַר מְנוּחָה מִתְרוֹצֵץ בִּי.

לֹא יוֹדַעַת מַה זֶּה,
לֹא יוֹדַעַת מַה קָּרָה לִי.

מַרְגִּישָׁה צֹרֶךְ חָזָק לִבְכּוֹת-
אֲבָל

בְּחַסְדֵי אַבָּא'לֶה שֶׁלִּי!!
עַל מָה בְּעֶצֶם הָאֵבֶל בְּ-9 בְּאָב?
גַּם עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
אֲבָל לֹא רַק!
זֶה הָרוּחַ שֶׁאָנוּ מְבַכִּים. כִּי 40 שָׁנָה לִפְנֵי חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעָמַד הַבִּנְיָן עַצְמוֹ-אֲבָל הָרוּח לֹא נִשְׁאֲרָה. הָיָה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה-אֲבָל לֹא יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה.
וְרוֹאִים אֶת זֶה ע"פ כַּמָּה דְּבָרִים:
עֲשָׂרָה

בחסדי אבא'לה שלי!!
*הצגת ילדים שכתבתי וביימתי לאחי הקטנים לכבוד חנוכה. הם הציגו את זה בפגישה משפחתית. כל הסבים, הסבתות, הדודים, והדודות התמוגגו..

ההצגה "רבים ביד מעטים" \ כתיבה ובימוי: מיכל שרה לב-ציון
תפקידים:
אברהם חננא'ל: יְוָנִי מס' 2, פֶּסֶל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, יְהוּדִי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְאַחַר הַטִּהוּר.
תהילה: יְוָנִי מס' 1, מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן גָּדוֹל,

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
דָּמִי בְּדָמֵךְ.
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
שׁוֹמַעַת זַעֲקָתֵךְ.

אַדְמָתֵךְ הַצְּרוּבָה,
זוֹעֶקֶת לְעֶזְרָה.
אֲבָל אָנוּ בָּנָיִךְ,
עֲדַיִן בַּגּוֹלָה.

נִשְׁמָתֵךְ-נִשְׁמָתִי,
עָמֹק בְּתוֹךְ לִבִּי,
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ,
אֶשְׁכַּח יְמִינִי.

בחסדי אבא'לה שלי!!
גן העדן
הָיוֹ הָיְתָה פַּעַם דְּמוּת. דְּמוּת קְטַנָּה, צְנוּמָה וְאַלְמוֹנִית, שֶׁהָלְכָה וְחִפְּשָׂה אֶת עַצְמָהּ בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם. חִפְּשָׂה בַּשָּׁמַיִם חִפְּשָׂה בָּאָרֶץ, מִתַּחַת לַיָּם, וּבִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת. אַךְ אֶת יִעוּדָהּ לֹא מָצְאָה. לְעִתִּים חָשְׁבָה, שֶׁמָּצְאָה אֶת מְקוֹמָהּ. הִתְיַשְּׁבָה לָהּ, וַאֲבוֹי! קוֹצִים דְּקָרוּהָ. קָמָה , הָלְכָה לָהּ,

הַלֵּב נִפְתָּח,
הַתֹּכֶן נִשְׁפָּךְ.
חִיּוּךְ פּוֹרֵץ,
הַכֹּל קוֹרֵץ.

פִּתְאֹם לְמוּל עֵינַי,
הַכֹּל זוֹרֵחַ.
הַשֶּׁמֶשׁ מְחַיֶּכֶת,
הַשָּׂדֶה פּוֹרֵחַ.

חִיּוּכִים מְפַזֶּרֶת,
כֻּלִּי מְאֻשֶּׁרֶת..
מְקַפֶּצֶת, רוֹקֶדֶת,
שָׁרָה, וְשׁוֹרֶקֶת..

תּוֹדָה לְךָ אַבָּא,
אַבָּא מָתוֹק..
עַל כָּל מַה שֶּׁנָּתַתָּ,
שֶׁמֵּבִיא אוֹתִי

א] יוֹשֶׁבֶת לָהּ בַּפִּנָּה,
כְּבָר אַלְפַּיִם שָׁנָה,
מְחַכָּה וּמְצַפָּה,
שֶׁיָּעִירוּ אוֹתָהּ.

יְשֵׁנָה בְּשַׁלְוָה,
בֵּין הַרְבֵּה חֲלוֹמוֹת..
שֶׁצָּפִים מוּל עֵינֶיהָ,
בֵּין כָּל הַתִּקְווֹת.

פִּזְמוֹן: גַּעְגּוּעַ יָשָׁן,
פּוֹעֵם בְּקִרְבָּה,
אוֹמֵר לָהּ "קוּמִי!",
"קוּמִי נְשָׁמָה"..

אֵשׁ יוֹקֶדֶת,
בּוֹעֶרֶת בְּלִבָּהּ,
מַחֲזִירָה

לִבְכּוֹת. פָּשׁוּט לִבְכּוֹת.. לְהַבִּיט לַשָּׁמַיִם וְלִצְעֹק "טַאטֶע!!!!!!!!!! לָמָּה??????????........" וְלִבְכּוֹת..
לִפְרֹק. לָשֶׁבֶת בַּצַּד וְלָתֵת לְהַכֹּל לִזְרֹם, שֶׁהַכֹּל יִתְפָּרֵץ הַחוּצָה.
שֶׁהַדְּמָעוֹת יִזְלְגוּ עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לַסַּנְטֵר.
לָשֶׁבֶת וּלְחַכּוֹת. לְחַכּוֹת שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה, אוּלַי אֵיזֶה נֵס. אַךְ שׁוּם דָּבָר לֹא קוֹרֶה.
פָּשׁוּט לָשֶׁבֶת וְלִבְכּוֹת

תֵּן לִי רוּח,
תֵּן לִי אוֹר,
תֵּן לִי אֶת הָעָצְמָה,
לְגָרֵשׁ אֶת הַשָּׁחֹר.

תֵּן לִי כֹּח,
תֵּן לִי אַחְוָה
תֵּן לִי אֶת הָאֹמֶץ,
לְהָפִיץ אֶת שִׁמְךָ.

אַךְ יוֹתֵר מִכֹּל אֱלֹקֵי אֲבוֹתַי,
הַעֲנֵק לִי בְּבַקָּשָׁה אֶת זְכוּיוֹתַי..
כִּי בְּמַצָּבִי עַכְשָׁו חֲסַר הַזְּכוּיוֹת,
לֹא מַגִּיעַ לִי לְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹת..

אָז אֲבַקֵּשׁ

*כתבתי את זה אחרי שחברה ממש טובה שלי נפטרה..

עוֹמֶדֶת שָׁם,
בֵּין הַגֶּשֶׁר לַנָּהָר.
עִם הֲמוֹן מַחְשָׁבוֹת,
כְּבָר נִהְיֶה מְאֻחָר.
חוֹשֶׁבֶת עָלַיִךְ,
וְעַל צְחוֹקֵךְ הַמִּתְגַּלְגֵּל.
הַכְּאֵב אוֹתִי,
מִבִּפְנִים אוֹכֵל.

פִּזְמוֹן:
כִּי אַתְּ לֹא כָּאן לְצִדִּי,
לְיָדִי בַּחֶדֶר.
בְּלִי הַחִיּוּךְ שֶׁאוֹמֵר,
"הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֶדֶר".
כִּי

*נכתב לאחר עמונה..

חִיּוּךְ מְאֻלָּץ,
צְחוֹק מְכֻוָּץ,
עֵינַיִם צוֹחֲקוֹת,
אַךְ בִּפְנִים הֵן בּוֹכוֹת.

קְדֻשָּׁה נֶעֶלְמָה,
טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ,
הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּרְמְסָה,
נִשְׁאֲרָה בּוֹדְדָה.

עֵינַיִם קָרוֹת,
בְּשִׂנְאָה מְשׁוֹטְטוֹת,
יָדַיִם מַכּוֹת,
שׁוֹחֲטוֹת וְטוֹבְחוֹת.

צַעֲקַת אֵימָה,
קוֹפֵאת עַל מְקוֹמָהּ.
חַסְרַת

[אזהרה למי שקורה את השיר!: א'ל תחפשו חרוזים!!.. כי אין!!]

הַכֹּל נִרְאֶה אָפֹר, אָפֵל וּאַפְלוּלִי.
מְחַפֵּשׂ אֶת הָאוֹר שֶׁבַּקָּצֶה.
מְאַמֵּץ עֵינַיִם בְּתוֹךְ הָעֲלָטָה,
אַךְ נִיצוֹץ בָּאֹפֶק לֹא נִרְאֶה.

לֹא כּוֹכָב אֶחָד נִרְאֶה בִּשְׁמֵי הַשְּׁחוֹר,
וְלֹא קֶרֶן אוֹר מִזְעָרִית.
מְדֻכָּא עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתִי,
וְתוֹהֶה הֲיֵשׁ עוֹד תִּקְוָה.

אֵלֶיךָ אָבִי,
נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי,
יוֹשֵׁב מְרוֹמִים.

אֵלֶיךָ אָבִי,
כָּל מַחְשְׁבוֹתַי,
רְצוֹנוֹתַי, תְּנוּעוֹתַי.

עֲשֶׂה שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה,
כִּרְצוֹנְךָ,
הַטּוֹב בֶּאֱמֶת.

אָבִי, מַלְכִּי, דּוֹדִי,
אֵין עוֹד מִלְּבַדְּךָ.
אָנָּא הַרְאֶה לִי אֶת הָאֱמֶת,
הַרְאֵנִי נָא אֶת הָאוֹר..