האש שלי

ניסיתי להאיר,

מעצמי לתת.

לפזר ניצוצות,

ברחבי תבל.---> הפסיק הכרחי? אני חושש שהוא דווקא מפריע לזרימה.

להקיץ ישנים,

להעיר נרדמים,

לחמם את הקר,

להאיר את המוחשך.---> באופן כללי יש בבית הזה בעייה מסויימת- את כל הזמן חוזרת על עצמך. רוב העולם, וגם אני, בדעה שהצמצום בריא לשירים. לא אכחיש שיש שחושבים אחרת:-) אבל באמת, אפשר את כל הבית הגדול הזה לכתוב בשתי שורות.

אך נתתי.--->למה 'אך'? רצית לתת - נתת! מילת המיעוט הזו אינה במקומה, צריך לשים שם 'ונתתי' או 'ואכן נתתי' וכדו':-)

בלי מחשבה-ללא הפסקה.

והאש שלי,

הפרטית שלי,---> חזרה מיותרת. עדיף לצמצם ל'והאש הפרטית שלי'.

נחשפה לכל,

לעיניי כל.---> כנ"ל. עדיף לכתוב פשוט 'נחשפה לעיניי כל'.

ונותרתי אני, ---> ה'אני' מיותר,

ערום ללא עלים- חשוף ללא מגן.

חַדְרֵי חָדַרָי התגלו.

הכל התפזר-עף אל ארצות החום.---> נראה לי קצת יותר זורם כתוב 'הכל התפזר ועף אל ארצות החום'.

הלך והסתלק.---> 'הלך' מיותר. כבר סיפרת שהוא עף- מספיק לומר שהוא 'הסתתלק'.

השיל את שכבותי-

ואת ליבי באש שרף.

ככה זה, מיכל-שרה, תמיד הביקורת תופסת יותר מקום מהמחמאות, אבל זה באמת שיר נהדר.

רוב ההערות שלי, כפי ששמת לב, התייחסו לצמצום- דבר שכפי שציינתי, בעיניי הוא טוב:-)

יהודה.

הביטוי החוזר על עצמו "קמתי אני" מוכר לך? (רמז:"לפתוח לדודי ודודי חמק עבר")

גם מילת המיעוט "אך" היא ממש ובהחלט במקומה,ומי כמוני יודעת ....

וכנ"ל החזרות והפירוט....

התגובות שלך בהחלט "מאתגרות",יהודה,אכן,אין מה להגיד.

בחסדי אבא'לה שלי!

ואני אבהיר-

בשירי אין לי כוונה לצמצם, אלא להרחיב.

ככה שכל מה שמרת- לא מתאים.

ממש ממש תודה על הביקרות בכל אופן.

כל הישועות,

מיכל שרה..

רק גבי החלק הראשון - שבו אפשר להבין את החזרה שמתארת את המאמץ הגדול, והרצון של לתת.

אבל דווקא אח"כ עם הצימצוםאני עם יהודה. זה גם ממחיש יותר שלך- לא נשאר כלום.

יוצא שמרוב תוספות- זה נשפך. מרוב עצים לא מבינים את היער..:-)

אבל שיר יפה. באמת שכוייח.

מה זאת אומרת "להרחיב"? את מספרת סיפור, או אומרת משהו אחר, בטכניקה מסויימת, שבמקרה הספציפי הזה היא 'שירה'.

את יכולה לספר סיפור מאוד ארוך - אבל לכתוב את אותו הסיפור, את אותו הדבר ממש ארבע פעמים בזו אחר זו כאשר ההבדל היחיד הוא שהמילים אינן בדיוק אותן מילים - זה מוגזם.

אני ממש מזדהה. הייתי נותנת קישורים ספציפיים אבל זה לא משהו ספציפי במיוחד ואני לא אהפוך את זה לחממה.

הזכיר לי גם את 'ספר שיריי' של רחל.

אז הנה השיר של רחל [חומר רקע]:

ספר שיריי / רחל

צריחות שצרחתי נואשת, כואבת,
בשעת מצוקה ואובדן
הפכו למחרוזת מילים מלבבת,
לספר שיריי הלבן.

נגלו חביונות לא גיליתי לרע,
נחשף החתום בי באש.
ואת תוגתו של הלב הכורע
יד כל במנוחה תמשש.

השורות המודגשות הן אלה שלענ"ד הכי מתקשרות לשיר המדהים שלך.

בעזרתו יתברך

בדיוק עיינתי בספר שיריה של רחל.

ונתקעתי על השיר "ספר שירי"...

זה בהחלט יכול להתקשר לשיר

המהמם ונוגע של מיכל שרה.

תודה לך, מתוקה,

על שיר זה.

ממני(: