הבית..

מאת
benadamguy
פורסם בתאריך ז' באלול תשס"ו, 31.8.2006

הָיָה זֶה בַּיִת. בַּיִת קָט עִם גָּג כָּחֹל, וְקִירוֹת יְרֻקִּים, וְגִנָּה יְפֵהפִיָּה וּמְטֻפַּחַת. לְיַד- דֶּשֶׁא רַךְ וְנָעִים צָמַח, וְהַשֶּׁמֶשׁ שָׁלְחָה קַרְנַיִם חֲמִימוֹת. הָיָה שָׁם עֵץ גָּבוֹהַּ שֶׁעֲנָפָיו הָיוּ חֲזָקִים וְאֵיתָנִים, וְצִפּוֹר שִׁיר קְטַנָּה יָשְׁבָה עַל אֶחָד מֵעֲנָפָיו הָעֲבוֹתִים וְזִמְּרָה בְּקוֹל עָרֶב.

הַבַּיִת הָיָה צָפוּף מְעַט, אֲבָל נוֹדַע בַּחֲמִימוּתוֹ הַגְּדוֹלָה. וְעַ"כּ יָצָא שְׁמוֹ בְּכָל רַחֲבֵי הַמְקוֹמוֹת. כָּל הַיְצוּרִים מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל הִגִּיעוּ לְשָׁם; הַיְרֻקִּים, הָאֲדֻמִּים, הַכְּחֻלִּים, הַחוּמִים, הַלְּבָנִים, וַאֲפִלּוּ הַשְּׁקוּפִים.

כֻּלָּם יָשְׁבוּ בְּיַחַד עַל הַסַּפָּה סְבִיב הָאָח- וְדִבְּרוּ. כֵּן כֵּן.. פָּשׁוּט דִּבְּרוּ. דִּבְּרוּ עַל הַשָּׁמַיִם וְהַיָּרֵחַ, אֲבָל גַּם עַל הָאֲדָמָה וְהַצְּמָחִים. דִּבְּרוּ דְּבָרִים שֶׁבְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁבִּמְרוֹמֵי הֶהָרִים, אַךְ דִּבְּרוּ גַּם דְּבָרִים טוֹבִים וַעֲמֻקִּים הַנִּמְצָאִים עָמֹק בָּעֲמָקִים הָרְחָבִים, שֶׁשָּׁם גָּדְלוּ לָהֶן שׁוֹשַנּוֹת לְמִינֵיהֶן. דִּבְּרוּ דְּבָרִים מַצְחִיקִים וְדִבְרֵי שְׁטוּת, אֲשֶׁר כָּל הַשּׁוֹמֵעַ דָּבָר כָּזֶה יָצְאוּ קוֹלוֹת צְחוֹק מִפִּיו, אַךְ גַּם דִּבְּרוּ דְּבָרִים רְצִינִיִּים כְּשֶׁהָיָה צֹרֶךְ בְּכָךְ.

הָיוּ גַּם פְּעָמִים שֶׁאֶחָד מֵחֲבֵרֵי הַבַּיִת נָפַל בְּרוּחו. וְאָז- אֲזַי כָּל יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם הָיוּ בָּאִים וּמְעוֹדְדִים אֶת רוּחוֹ. מְשַׂמְּחִים אוֹתוֹ, וּמְדַבְּרִים כָּל מִינֵי דִּבְרֵי חִזּוּקִים לְמִינֵיהֶם. חִזּוּקִים חֲזָקִים כְּבַרְזֶל- שֶׁכָּל שׁוֹמְעָם הָיָה מִתְחַזֵּק מִיַּד.

הָיוּ גַּם פְּעָמִים שֶׁלְּאֶחָד מֵהַחֲבֵרִים הָיְתָה בְּעָיָה, וְלֹא יָדַע אֵיךְ לְפָתְרָהּ. אֲזַי כֻּלָּם הָיוּ מִתְאַסְּפִים וּמַשְׁמִיעִים בְּאָזְנָיו עֵצָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת שֶׁל מַה לַּעֲשׂוֹת.

וְאִם בָּא חָבֵר חָדָשׁ שֶׁהָיָה מִדַּפֵּק עַל דַּלְתָּם- הָיוּ כֻּלָּם מְקַבְּלִים אוֹתוֹ יָפֶה, וּמְאִירִים לוֹ פָּנִים, וּמַצִּיעִים לוֹ לִטְעֹם מִטַּעַם זֶה אוֹ אַחֵר, מִדִּבּוּר חָזָק זֶה אוֹ מִמִּשְׁנֵהוּ, וְהָיָה מַהֵר מְאֹד מִשְׁתַּלֵּב מִבֵּין כֻּלָּם, עַד שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים שׁוּם אָדָם מִי חַדִּישׁ וּמִי וָתִיק. אַךְ הָיָה לְכָל אֶחָד מְסֻמָּן עַל דַּשׁ בִּגְדּוֹ מִינֵי דְּבָרִים אֲשֶׁר קְשׁוּרִים לְאָדָם זֶה כְּגוֹן- מָתַי נִכְנַס לְמִשְׁפָּחָה זוֹ, אוֹ כַּמָּה מִינֵי דִּבּוּרִים אָמַר, וְרַק אָז הָיָה אֶפְשָׁר לָדַעַת וּלְהַבְדִּיל אֶחָד מִמִּשְׁנֵהוּ.

וְהָיוּ פְּעָמִים שֶׁמִּנִּשְׁמַת חֵלֶק מֵהַחֲבֵרִים יָצְאוּ שִׁירִים לְמִינֵיהֶם. אֲזַי הָיוּ מְאַסְּפִים לָהֶם בַּאֲגֻדָּה אֶת כָּל הַשִּׁירִים, וּמְקַבְּצִים אוֹתָם יַחַד ע"מ שֶׁיּוּכְלוּ כֻּלָּם לֵהָנוֹת מִיֹּפִי פִּלְאִי זֶה.

אָהֲבוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי מְאֹד מְאֹד. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ פְּעָמִים שֶׁדְּבַר רִיב וּקְטָטָה הָיָה יוֹצֵא מִפִּיהֶם, עֵקֶב חִלּוּקֵי דֵּעוֹת שׁוֹנוֹת.

הָיָה זֶה בַּיִת מֻפְלָא וְאַדִּיר, שֶׁכְּמוֹתוֹ לֹא נוֹדַע בְּאַף מַמְלָכָה. כֹּחוֹת, עָצְמוֹת, וְאוֹרוֹת חֲזָקִים הָיוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת. כ"כ הַרְבֵּה, עַד כְּדֵי שֶׁהַבַּיִת הָיָה קָטֹן מִלְּהָכִיל אֶת הַכֹּל! וְכָל הָעָצְמָתִיּוּת וְהָאוֹרוֹת הָיוּ מִתְפָּרְצִים הַחוּצָה מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת, וּמְפִיצִים וּמְאִירִים אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּאוֹר מֻפְלָא זֶה, וּמְעִירִים ע"י הָאוֹר אֶת כָּל הָרְדוּמִים לְמִינֵיהֶם שֶׁהָיוּ שׁוֹכְבִים בָּרְחוֹבוֹת.

יוֹם אֶחָד נִכְנְסָה לַבַּיִת יְצוּרָה חֲדָשָׁה. וּמִיָּד קִבְּלוּהָ כֻּלָּם יָפֶה יָפֶה, וְהִסְבִּירוּ לָהּ פָּנִים. הֶרְאוּהָ אֶת נִסְתְּרוֹת וְגִנְזֵי הַבַּיִת, וְהִכְנִיסוּהָ לְמִשְׁפַּחְתָּם. וְהָיְתָה יְשׁוּבָה בַּצַּד. יָשְׁבָה הַקְּטַנָּה בַּצַּד וְהָיְתָה מוֹסִיפָה אֶת דַּעְתָּהּ בְּעִנְיָן זֶה אוֹ אַחֵר, פֹּה מוֹסִיפָה, וּפֹה שׁוֹתֶקֶת.לִפְעָמִים כְּשֶׁלֹּא הָיוּ מִלִּים לְהוֹסִיף, הָיְתָה עוֹבֶרֶת לִשְׁלַב הַנִּגּוּן. וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּצַּד וּמְנַגֶּנֶת בְּנֵבֶל נִגּוּנֵי נְשָׁמָה, בְּמָקוֹם אֲשֶׁר אֵין הַמֶּלֶל מוֹצֵא אֶת מְקוֹמוֹ- מָצָא וְהוֹסִיף הַנִּגּוּן מֵחֶלְקוֹ. 

אָהֲבָה הַיְצוּרָה הַקְּטַנָּה אֶת מִשְׁפַּחַת הַבַּיִת אַהֲבָה עַזָּה מְאֹד, וְנִקְשְׁרָה אֲלֵיהֶם בַּעֲבוֹתוֹת חֲזָקוֹת.

אַךְ יוֹם אֶחָד רָאֲתָה הַיְצוּרָה הַקְּטַנָּה שֶׁאֵין הִיא יְכוֹלָה לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת, וְלֹא יָדְעָה מַה לַּעֲשׂוֹת. וְלֹא רָצְתָה לְהִתְיַעֵץ עִם הַיְצוּרִים הָאֲחֵרִים שֶׁמָא יְשַׁכְנְעוּהָ לְהִשָּׁאֵר. וְע"כ הִתְיַעֲצָה לְבַד עִם בּוֹרְאָהּ. רַק הִיא וּבוֹרְאָהּ בָּדָד דִּבְּרוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ יַחַד לַמַּסְקָנָה שֶׁעָלֶיהָ לֶאֱרֹז אֶת חֲפָצֶיהָ וְלַעֲזֹב. תּוּכַל הִיא מִדֵּי פַּעַם לִקְפֹּץ לְבַקֵּר לְהַגִּיד שָׁלוֹם לַיְצוּרִים הָאֲחֵרִים, וּלְהוֹסִיף מְעַט מֶלֶל, שִׁיר, וְנִגּוּן מֵעַצְמָהּ.

קָשֶׁה הָיָה הַדִּין עַל הַקְּטַנָּה. קָשֶׁה מְאֹד, כִּי קְשׁוּרָה הָיְתָה לַבַּיִת. אַךְ יָדְעָה מַה הֶחָשׁוּב וְהַמֻּטָּל עָלֶיהָ. וְע"כ אָרְזָה אֶת חֲפָצֶיהָ הַדַּלִּים, נִפְרְדָה מִכֻּלָּם-וְהָלְכָה.

הִיא תִּזְכֹּר תָּמִיד אֶת הַמִּשְׁפָּחָה הַמֻּפְלָאָה הַזֹּאת אֲשֶׁר חוּטֵי חֶסֶד נִמְשְׁכוּ עַל פְּנֵי בַּיִת זֶה. וְהִיא יוֹדַעַת גַּם שֶׁבַּיִת זֶה יִשָּׁאֵר שָׁם תָּמִיד גַּם בִּלְעָדֶיהָ. אֵיפֹה שֶׁהוּא עַכְשָׁו, בַּיִת קָט עִם גָּג כָּחֹל, וְקִירוֹת יְרֻקִּים, וְגִנָּה יְפֵהפִיָּה וּמְטֻפַּחַת. לְיַד-דֶּשֶׁא רַךְ וְנָעִים שֶׁצּוֹמֵחַ, וְשֶׁמֶשׁ שֶׁשּׁוֹלַחַת אֶת קַרְנֶיהָ הַחֲמִימוֹת, עִם עֵץ גָּבוֹהַּ שֶׁעֲנָפָיו חֲזָקִים וְאֵיתָנִים, וְצִפּוֹר שִׁיר קְטַנָּה יְשׁוּבָה עַל אֶחָד מֵעֲנָפָיו הָעֲבוֹתִים אֲשֶׁר מְזַמֶּרֶת לְכֻלָּם בְּקוֹל עָרֶב, וּמְבַשֶּׂרֶת לְכֻלָּם אֶת בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה.

תגובות

י' באלול תשס"ו, 13:42
וואו, יפה! י ~אורית~ י
י' באלול תשס"ו, 15:17
זה ממש ממש ממש ממש יפיפה!!! י לידור י
10 צנוניות ואפילו יותר...
ה' בתשרי תשס"ז, 15:03
כתוב נפלא. י שומרוני י
הכל. סגנון, תוכן - רק הפונט מעצבן, אבל במחשבה שניה זה מוסיף.
ו' בתשרי תשס"ז, 23:48
מקסים ! י יונה י    הודעה אחרונה
באמת קשה לעזוב בית כזה, אני כבר התמכרתי....