בור יוסף (בהקשר לגוש קטיף)

הָרוּחַ מְעִיפָה אֶת שְׂעָרָהּ לְאָחוֹר. רָצָה הִיא כָּל עוֹד רוּחָהּ בָּהּ. לְלֹא מַחְשָׁבָה. רַגְלֶיהָ מוֹבִילוֹת אוֹתָהּ רָחוֹק רָחוֹק. רָצָה כְּאִלּוּ שֵׁד כְּפָאָהּ.. כְּאִלּוּ רָאֲתָה אֶת רוּחַ רְפָאִים בִּדְמוּת מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּת מִזְּמַן, מִסְתּוֹבֵב חָפְשִׁי בָּרְחוֹבוֹת. לְבַסּוֹף אֵין עוֹד כֹּח, וְהִיא עוֹצֶרֶת, וּמִתְיַשֶּׁבֶת בַּחֲבָטָה עַל אֶבֶן מִתַּחַת לְעֵץ. דְּמָעוֹת יוֹרְדוֹת בְּמוֹרַד לֶחְיָהּ, וּמַגִּיעוֹת עַד לִשְׂפָתֶיהָ, וְהִיא טוֹעֶמֶת אוֹתָן בִּלְשׁוֹנָהּ. הֵן מְלוּחוֹת וּמָרוֹת כְּמוֹ זִכְרוֹנוֹתֶיהָ. אֶת בֵּיתָהּ רָאֲתָה. כֵּן כֵּן.. אֶת בֵּיתָהּ שֶׁלָּהּ.. עִם הַגָּג הָאָדֹם, הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק, וְדֶלֶת חוּמָה וּמְיֻשֶּׁנֶת קִמְעָא. כִּמְעַט שֶׁיָּכְלָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַדֶּלֶת הַצָּרְמָנִית, הַחוֹרֶקֶת כַּאֲשֶׁר פְּתָחוּהָ. הַפֶּצַע שֶׁהִגְלִיד מְעַט, נִפְתַּח לִרְוָחָה, וְהַדְּמָעוֹת הַמְּלוּחוֹת כְּמֶלַח-כּוֹאֲבוֹת כְּשֶׁהֵן נוֹגְעוֹת בַּפֶּצַע.

עָבְרָה הִיא אֶת הַגְּבוּל, וְהִגִּיעָה עַד לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָיָה פַּעַם בֵּיתָהּ. אֲפִלּוּ בְּקֹשִׁי הֲרִיסוֹת נִשְׁאֲרוּ שָׁם.. בּוֹר יוֹסֵף שֶׁנֶּחְפַּר-עוֹד הָיָה פָּתוּחַ, וְכָךְ גַּם הַפֶּצַע.. מִתּוֹךְ הַבּוֹר שָׁמְעָה קוֹלוֹת "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלֶיךָ מִן הָאֲדָמָה!!.." כְּאֵב פִּלַּח אֶת רֹאשָׁהּ.. אֲדָמָה אַדְמָתִי.. אִמָּא אֲדָמָה שֶׁלִּי.. אֲבוֹי מֶה עָשׂוּ לָךְ.. זַעֲקַת בֶּהָלָה נוֹרָאִית נִמְלְטָה מִפִּיהָ בְּזַעֲזוּעַ, כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה אֶת מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מִבֵּיתָה.

הַזִּכְרוֹנוֹת לֹא נִשְׁכְּחוּ, וְהַמַּעֲשִׂים לֹא נִסְלְחוּ. רָצָה הִיא מִשָּׁם, מְנַסָּה לִשְׁכֹּחַ אֶת שֶׁהָיָה. אַךְ הַבּוֹר עוֹד פָּתוּחַ-וְלֹא יִסָּגֵר לְעוֹלָם.