*נכתב לאחר הגירוש מגוש קטיף.
הָעֵינַיִם עֲצוּמוֹת,
עֲצוּמוֹת בְּיֵאוּשׁ
עֲצוּמוֹת בְּתִקְוָה אִלֶּמֶת,
עֲצוּמוֹת מִזִּכְרוֹנוֹת הַגֵּרוּשׁ.
עֲצוּמוֹת כְּדֵי לֹא לִשְׁכֹּחַ, אֶת מְצוּקַת עַמָּהּ
עֲצוּמוֹת כְּדֵי לִזְכֹּר, שֶׁפֹּה הָיָה בֵּיתָהּ
עֲצוּמוֹת כִּי אֶת גּוּפָהּ, לְלֹא רַחֵם גָּרְרוּ
עֲצוּמוֹת, כִּי אֶת לִבָּהּ-לָקְחוּ, נִפְּצוּ, וְשָׁבְרוּ.
עֲצוּמוֹת כִּי עַל סַפְסָל, בָּדָד הִיא שׁוֹכֶבֶת
עֲצוּמוֹת כִּי בִּטְנָהּ, רֵיקָה וְרוֹעֶבֶת
עֲצוּמוֹת כִּי כָּאן, נִזְרְקָה ע"י חַיָּלִים
עֲצוּמוֹת כְּדֵי לָתֵת, לְלִבָּהּ לְהַחֲלִים
עֲצוּמוֹת כִּי מִדְּמָעוֹת,עֵינֵיהָ יָבְשׁוּ
עֲצוּמוֹת כִּי זְוָעוֹת, עֵינֵיהָ פָּגְשׁוּ
עֲצוּמוֹת כִּי כָּאן, זֶה בֵּיתָהּ הֶחָדָשׁ
עֲצוּמוֹת כִּי כָּאן תְּחַכֶּה, עַד לְבֵית-הַמִּקְדָּשׁ
תגובות
עיניים עצומות גם בתפילה מרוכזת ,במלוא הכוונה
"אנא,א-ל חי
אמור לצרותינו די !"
בס"ד לק"י
ראשית, השיר יפה וכתוב בצורה טובה, אומנם חריזה לא הכי טובה בבית הראשון, ועוד כמה נק' קטנות, אך בסה"כ, יפה.
שנית, בקשר לתגובתך ליערות לוריין, בטוחני כי לא באמת התכוונת ש"מי שעבר את עמונה קשה לו לראות דברים טובים", אני מקווה שאת מאמינה ש"כל מה שה' עושה הכל לטובה". אם כך, כפי הבנתי הדלה, התכוונת לאמר שנכון שוודאי שהכל טוב, כל מה שהיה הווה ויהיה, אך יחד עם זאת, כאשר יש רשעים הנלחמים בה' ומרימים ידם עליו, כביכול, הרי שוודאי שיש להענישם, כדברי המשנה-ברורה (שו"ע סימן א' סע' א' ד"ה: "המלעיגים עליו בעבודת ה'") שיש למנעם "בכל מה שיוכל". ובוודאי שבחילול ה' יש להלחם אף יותר, וברור להדיא שהמעשה שנעשה שם הוא חילול ה' נוראי.
ועל אלו נאמר:"משנאיך ה' אשנא ובתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים אויבים היו לי" (תהילים), וכן "...בדור אחר ימח שמם... ויכרת מארץ זכרם" (תהילים ק"ט, י"ב והלאה, ועיינו במלבי"ם ורד"ק, ויש שחולקים [רש"י ועוד], ויש אף שהופכים [רש"ר הירש]). ועל הפס' הראשון ניתן לדרוש על מהלכו. שבתחילה היו אלו אויבי ה', השונאים אותו ומתקוממים נגדו, רח"ל, ובגלל שנלחמו בה' הרי הם כנלחמים בישראל, ולכן הרי הם ודאי שונאיהם של ישראל, ולכן סיים דוד את הפס' במילים "אויבים היו לי", שישראל והקב"ה חד המה (עיין ברכת "ולמלשינים" [שמו"ע] בחילופי גירסאות של נוסח אשכנז בין הסידור "רינת ישראל" ל"תפילת כל פה", ולי נראה שאין הבדל ביניהם לאור האמור כאן. ועוד בגמ' דרשו נוטריקון של "אנכי", והביאו ר' נחמן בליקו"מ ושם דרש, שה' "הכניס" עצמו, כביכול באותיות התורה, ומכיוון שכ"א מישראל יש לו אות בתורה [שישים ריבוא כנגד שישים ריבוא...], הרי שישראל וה' חד המה. וכן נלמד מן ההלכה "שיפלותם של ישראל חילול ה' הוא", ששיפלות שם ישראל הוא שיפלות שם ה', חלילה, והבן.)
וכבר כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק א') שעל חילול ה' ברבים לא תשובה מכפרת ואף לא יום-כיפור וייסורים, אלא רק יום המיתה... וזה הכי חמור שיש, עיין שם.
בברכה,
עמישב
בצורה שתבין את היחס בין התגובה שלי למה שענתה מיכל שרה אבל במחשבה שניי'ה אראה קודם מה תגיב כאשר תגיע לאתר מתישהוא
אני תוהה מאיפה להתחיל, אולי ממה שאמרו שאינך יודע מתוך מה היצירה יצאה או שגם אם ראית לא חווית וגם אם חווית לא חווית את שהיא חוותה ובאת ונתת הרצאה הלכתית שלימה בלי לדעת פסיקה מחשבתית פשוטה, לימוד זכות. איני יודע היכן מיכלשרה עומדת היום ביחס ליצירה הזו אבל אני שמעתי את הרקע, את דבריי כתבתי מתוך כאב אבל בהחלט רחוק מהבנה ולולי הייתי מחוץ לאירוע ספק אם הייתי מוציא מילה דומה בנושא.
ישנו סיפור על רב ותלמיד שישבו ולמדו להם הלכות בענינים שונים, לאחר כמה שעות יצא הרב לסידורים ובאה אישה עם סוג בשר ולא ידעה מה לעשות עימו. התפלפל כשעתיים התלמיד בדברי ראשונים ואחרונים ופסק לה. כשחזר הרב אמר לו יפה מה שפסקת אבל פסקך לא חל על מה שהי'ה לה ביד.
משמע- בדוק את המציאות שאתה רוצה להחיל עליה את "הפסק" שלך לפני שאתה מוציא ועלול לפגוע. לולי הייתי מקבל את
האישור להגיב כיצד שאני רוצה ברגע הראשון שהדברים נראו לעיניי התגובה הייתה יוצאת הרבה יותר חריפה.
בתקווה להבנה
בפטיש עדין
בחסדי אבא'לה שלי!
קלעת בול..
בס"ד
ייתכן והתאמצתי לשווא?
יאירו עינך את שכתבת רק לפני כמה ימים ספורים