תן לי

תֵּן לִי רוּח,

תֵּן לִי אוֹר,

תֵּן לִי אֶת הָעָצְמָה,

לְגָרֵשׁ אֶת הַשָּׁחֹר.

תֵּן לִי כֹּח,

תֵּן לִי אַחְוָה

תֵּן לִי אֶת הָאֹמֶץ,

לְהָפִיץ אֶת שִׁמְךָ.

אַךְ יוֹתֵר מִכֹּל אֱלֹקֵי אֲבוֹתַי,

הַעֲנֵק לִי בְּבַקָּשָׁה אֶת זְכוּיוֹתַי..

כִּי בְּמַצָּבִי עַכְשָׁו חֲסַר הַזְּכוּיוֹת,

לֹא מַגִּיעַ לִי לְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹת..

אָז אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ,

עוֹד בַּקָּשָׁה קְטַנָּה..

וְכֻלִּי תִּקְוָה,

שֶׁתַּעֲנֶה לַבַּקָּשָׁה,

שֶׁל יַלְדָּתְךָ הַקְּטַנָּה..

תֵּן לִי אֹשֶׁר,

תֵּן לִי שִׂמְחָה,

כְּדֵי שֶׁאוּכַל,

כָּל הַיּוֹם לְעָבְדְּךָ.