גן העדן

בחסדי אבא'לה שלי!!

גן העדן

הָיוֹ הָיְתָה פַּעַם דְּמוּת. דְּמוּת קְטַנָּה, צְנוּמָה וְאַלְמוֹנִית, שֶׁהָלְכָה וְחִפְּשָׂה אֶת עַצְמָהּ בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם. חִפְּשָׂה בַּשָּׁמַיִם חִפְּשָׂה בָּאָרֶץ, מִתַּחַת לַיָּם, וּבִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת. אַךְ אֶת יִעוּדָהּ לֹא מָצְאָה. לְעִתִּים חָשְׁבָה, שֶׁמָּצְאָה אֶת מְקוֹמָהּ. הִתְיַשְּׁבָה לָהּ, וַאֲבוֹי! קוֹצִים דְּקָרוּהָ. קָמָה , הָלְכָה לָהּ, וְהִמְשִׁיכָה לְחַפֵּשׂ.

הִגִּיעָה לְמָקוֹם מָלֵא בְּזֹהַר, מָלֵא בְּיַהֲלוֹמִים. הִתְיַשְּׁבָה בְּנִחוּתָא, אַךְ הַיַּהֲלוֹמִים סִנְוְרוּ אֶת עֵינֶיהָ, עִוְּרוּהָ, וַהֲפָכוּהָ לִהְיוֹת מִישֶׁהִי אַחֶרֶת. עֶדְנָתָהּ- הִתְקַשְּׁתָה, וְשִׂמְלָתָהּ הַדְּקִיקָה נִקְרְעָה. הֵבִינָה הִיא לְפֶתַע, כִּי הַמָּקוֹם הוֹנָה אוֹתָהּ שׁוֹלָל, וּבָרְחָה מִשָּׁם כָּל עוֹד רוּחָהּ בָּהּ.

הָלְכָה הַדְּמוּת, הִתְיַשְּׁבָה לָהּ עַל סֶלַע, וּבָכְתָה חֶרֶשׁ.

דִּמְעוֹתֶיהָ זָלְגוּ, נָגְעוּ בָּאֲדָמָה הַצְּחִיחָה, שֶׁהִתְחִילָה לְהַצְמִיחַ לְפֶתַע עָלִים יְרֻקִּים..

הִבִּיטָה הַדְּמוּת בֶּעָלִים הַיְּרֻקִּים, וְהֵבִינָה שֶׁמִּתּוֹךְ הֶחָרֵב-בָּא הֶחָדָשׁ. צוֹמֵח וְעוֹלֶה, מִתְעַלֶּה וּמְטַהֵר.

הֵבִינָה לְפֶתַע שֶׁאַחֲרֵי הָעִוָּרוֹן, כְּשֶׁהָרְאִיָּה שָׁבָה, רוֹאִים אֶת הֶעָבָר, מְבִינִים אֵיפֹה טָעִית, וּמַמְשִׁיכִים לְחַפֵּשׂ.

הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים גָּדְלוּ עוֹד, וְהִתְחִילוּ כְּבָר לְהַצְמִיחַ פְּרָחִים עֲדִינִים וִיפֵהפִיִּים.

כָּל יוֹם הַדְּמוּת הִשְׁקְתָה בְּנֶאֱמָנוּת אֶת הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים. קָמָה הָיְתָה בִּזְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ, עַל מְנַת לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹם עָלֶיהָ..

לְאַט לְאַט, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁטִּפְּחָה אֶת עָלֶיהָ, טִפְּחָה וְשִׁקְּמָה גַּם אֶת עַצְמָהּ. עוֹרָה הִתְעַדֵּן, וְתָפְרָה הִיא אֶת שִׂמְלָתָהּ בִּתְפָרִים קְטַנִּים וַעֲדִינִים. וְשׁוּב חָזְרָה לִהְיוֹת-הִיא הָאֲמִתִּית.

יוֹם אֶחָד כְּשֶׁיָּצְאָה הַחוּצָה לְהַשְׁקוֹת אֶת הֶעָלִים, רָאֲתָה מֵעָלֶיהָ צֵל, הֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ בְּתַדְהֵמָה, וְרָאֲתָה לְהַפְתָּעָתָהּ עֵץ יְפֵהפֶה!

עֵץ גָּדוֹל, חָזָק, וְאֵיתָן שֶׁיָּגֵן עָלֶיהָ בַּקַּיִץ-מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וּבַחֹרֶף, מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם וְהַקֹּר.

עֵץ מֻשְׁלָם!, אַךְ הֵבִינָה הִיא שֶׁהָעֵץ לְבַדּוֹ-אֵין הוּא עֵץ מֻשְׁלָם, וְהִיא לְבַדָּהּ-אֵין הִיא מֻשְׁלֶמֶת. אֶלָּא הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה שֶׁהִיא הִכְנִיסָה לְהַשָּׂגַת הָעֵץ, וְכָל יוֹם שֶׁקָּמָה מֻקְדָּם לְהַשְׁקוֹתוֹ-אֵלֶּה הָיוּ הַשְּׁלֵמוּת. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁהָעֵץ גָּדוֹל וְחָזָק-יִחְיוּ בְּיַחַד תָּמִיד! בַּקֹּר בַּחֹם, כְּשֶׁקָּשֶׁה אוֹ כְּשֶׁקַּל, כְּשֶׁנּוֹבֵל-יַעַבְדוּ יַחַד כְּדֵי לְהַפְרִיחַ, וּכְשֶׁשָּׁבוּר-יְתַקְּנוּ יַחְדָּו.

הֵבִינָה גַּם שֶׁכָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֲחֵרִים שֶׁעָבְרָה בָּהֶם לֹא הָיוּ מְקוֹמָהּ, כִּי מְקוֹמָהּ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת מָקוֹם שֶׁהִיא עַצְמָהּ עָזְרָה לִבְנוֹתוֹ. מָקוֹם שֶׁבּוֹ הִיא עַצְמָהּ, הָאֲמִתִּית וְהַנְּכוֹנָה-חֵלֶק מִמֶּנּוּ. וְלֹא כְּמוֹ שְׁאַר הַמְקוֹמוֹת , שֶׁהָיְתָה שָׁם רַק הַצֵּל, וּסְתַם שִׁקְּרָה לְעַצְמָהּ.

שָׂמְחָה הַדְּמוּת שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, שָׂמְחָה שֶׁסּוֹף סוֹף מָצְאָה אֶת מְקוֹמָהּ.

וּמֵאָז וְעַד הַיּוֹם, הִיא חָיָה שָׁם בְּהַשְׁלָמָה עִם עֵצָהּ, צוֹבְעִים אֶת הָעוֹלָם הָאָפֹר בִּצְבָעִים עַלִּיזִים.

שָׁם הִיא חָיָה. בְּגַן הָעֵדֶן שֶׁלָּהּ..