פורסם בתאריך ג' בסיוון תשס"ז, 20.5.2007
וַיְּדַבֵּר בָּהּ.
בְּאוֹתָהּ נַעֲרָה.
שֶׁשָּׁרְשָׁהּ מֵעַם נֵכָר,
אַךְ לִבָּהּ שָׁקוּעַ בַּיַּהֲדוּת.
הַמִּתְכּוֹפֶפֶת בַּשָּׂדֶה,
וְלוֹקֶטֶת לְאִטָּהּ-
פְּאוֹת, שִׁכְחוֹת, וְנִשְׁכָּחוֹת.
וְעַל רֹאשָׁהּ זוֹרֵחַ כֶּתֶר,
שֶׁל צְנִיעוּת,
אַצִּילוּת,
וּמַלְכוּת.
תגובות
בס"ד
לא מבינה בשירה אז תסתפקי בתגובה זו ממני =).
איפשהוא זה חייב להיות
זה לא על רות??
וכי מה הקשר לארספואטיקה? |תוהה|
אם אני חופרת אתה אומר לי - יותר מידי. חפרנית.
אם אני לא חופרת אתה אומר לי- לא חפרת.
מה יהיה? :-)
ואין לנו על מי להשען..:-)
בעזרתו יתברך
שיר נוגע ושקט.
'לוקטת לעיתה'- אכן? שמא 'לוקחת לאיטה'?
בית אחרון, לאחר המילה 'אצילות' הפסיק אינו שיי'ך, לענ"ד.
אהבתי את החלוקה של השיר,
את ההתקדמות, את התיאורים העדינים.
תודה לך. חג מלא בקדושה, מיכל שרה.
מתגעגעת.
ממני הקטנה(:
אחת.
כתר של מלכות לאמה של מלכות.
מנוחתה כבוד בעיר ראשית המלכות, הידעתם ?
עוררת בי את הגעגועים לשדות בית לחם.
אולי אזכה לכתוב משהו,אבל בנתיים :
(מעבר טבעי מרות אל נעמי..)
מילים ולחן: נעמי שמר
לילה לבן בשדות בית לחם
תן מילל בקול נשבר
אנה פנה עדרי ללכת
אח לנשר ולעיט
אין לי שם ואין לי בית
הי חלילי ילל, ילל חלילי
עד ליל אוסיף ללכת
עם תרמיל רועים על שכם
הי חלילי ילל, ילל חלילי
אבן מוטלת על לבי
כאבנים בשדות בית לחם
רוח עובר בעשבים
אנה פנה עדרי ללכת
אי שם בסוף הדרך
התחכי עם רדת ערב
הי חלילי ילל, ילל חלילי
התחכי להלך
עם הלחם והמלח
הי חלילי ילל, ילל חלילי
אור הירח על ההר
לילה לבן בשדות בית לחם