"אין עוד"
"נגמר"
"נעלם"
"נמוג"
"נטהר"
נזעקה האישה הצעירה.
נפנפה בגאווה בשערה הבהיר,
ורשפה בעיניה בשנאה.
"אני פה- וזה העיקר.
וכל השאר-
מדוע תתנשאו על קהל האל?"
"אולי יש"
"שרידים"
"שארית"
"ריח"
"זכרונות"
הציע האיש הזקן למוד הנסיון.
נופף בגערה במקלו החורק כנגדה,
ונאנח אנחה מיוגעת.
"אי אפשר למחוק-
את כל מה שהיה.
ואת-
מדוע לא תשימי לזכרון לנגד עינייך?"
"יש עוד"
"ילדים"
"אומה"
"תחיה"
"המשכיות"
הכריזה הדמות השבורה.
נופפה בידה לילדה הגדול ההולך לגנון,
ואימצה אל ליבה את תינוקה הפעוט.
"אנחנו פה,
מהמוות צמחנו.
ואתם כולכם-
מדוע תיפלאו,
כשיש אלוקים?"
תגובות
בעזהשי"ת!
לפני שאני מנתחת את זה לכם..
אשמח אם תגידו קודם מה אתם חושבים,
ועל מה השיר מדבר..
שמדובר על עמ"י ששרד לאחר כל הימים.
רעיון נחמד.
בעזהשי"ת!
זה שיר המדבר על התק' שאחרי השואה.
ויש פה תגובות שונות למה שקרה, ומה היה, ויהיה עם העם היהודי.
הדיאלוג פותח באישה גרמנית אָרִית, ששמחה שסוף סוף הושמד העם היהודי, ואומרת "אין עוד"-כשהכוונה שאין עוד יהודים.זהו. הם נעלמו, התמוגגו,-והאדמה נטהרה. והיא מנופפת בשערה הבהיר לאות גאווה על שיוכה לגזע הארי, ומביטה בעניים שונאות. ומוסיפה- שהיא פה, כלומר-הגרמנים פה-וזה העיקר. כל השאר-בכלל לא חשובי. ו"למה תתנשאו על קהל האל?" - למה אתם היהודים מנסים להתנא על כולם? על הקהל של האל = הקהל הנבחר, הטוב.
ובא איש זקן, גוי, פולני, שעזר ליהודים בזמן השואה. והוא אומר "אולי יש"-'דווקא אולי יש עוד יהודים.. תתפלאי..'הוא למוד נסיון, נסיון חייו לימד אותו שאין רק שחור ולבן, אלא גם הרבה אפור, ושאי אפשר למחוק ולהתחרט על מעשים-מבלי שזה יותיר סימנים. הוא מנופף כנגדה במקלו בגערה-על שאתם הצעירים כה נמהרים שהם חושבים שהם בעלי העולם. יכולים להרוס כרצונם, לבנות כרצונם, ואף לרצות למחוק את הכל-כאילו כלום לא ארא. והוא מציע לה בתור עצה- שדווקא כדי לה להתחרט על מעשי עמה-ולזכור את מעשה זה.. כי הוא לא בקלות הולך להמחק, כשם שהם ניסו למחוק את העם היהודי.
ובסופו של דבר באה אישה, יהודיה, שבורה, שעברה את השואה, ושברו את כל גופה. אבל לא את רוחה. ואומרת "יש עוד!"-'יש עוד יהודים!' היא נקראת דמות, ולא אישה, מכיוון שהגרמנים הרסו את דמותה, גופה, הפיזיות, גשמיות. אבל כמובן-לא את הרוחניות. היא איבדה את כל משפחתה, ילדיה, בעלה-הכל. לכאורה סוף. אבל היא בוחרת לצמוח מתוך הכאב הזה, מתוך המוות. דווקא בתור נקמה, ואות ניצחון כלפי הגרמנים- באים, לא נשברים, יולדים עוד ילדים, מחזקים ומגדלים את העם היהודי.. והיא באמת התחתנה שוב, ובנתה את עצמה-וילדה עוד ילדים.. והיא עונה כנגד מי שחשב שהעם כבר נכחד- "מה אתם מתפלאים?.. הרי יש ה'..-ברור מאליו שה' שגאל אותנו ממצרים, גם יגאל אותנו מייד הגרמנים, ויבנה אותנו מחדש. כמו חזון העצמות היבשות.
אלמנטים ספרותיים-
מבנה-
כל בית פותח בדעתו של אותו אדם על היהודים. בהדרגתיות- "אין עוד", "אולי יש", "יש עוד".
אח"כ- 4 תיאורים שמתארים למה בדיוק כוונתם בדעה זאת, כגון- "יש עוד"- למה יש? כי יש "ילדים", "אומה", "תחיה", "המשכיות"..
יש פה שלושה פעמים את ה"ניפוף של כל אחד-כל אחד בהקשר שונה-
האישה הגרמנית מנופפת בשערה הבלונדיני- מקור גאוותה- המעיד על כך שהיא שייכת לגזע הארי.
האיש מנופף במקלו- שמשיך אותו לתק' הישנה, לאנשים הזקנים.
והאישה היהודיה- מנופפת בידה לעבר מקור חיותה-ילדיה..
ארמזים מקרים- "מדוע תתנשאו על קהל האל"- כנגד "מדוע תתנשאו על קהל ה'"- קורח אומר את זה למשה ואהרון..
"מדוע לא תשימי לזכרון לנגד ענייך" כנגד- "ושמתם לזכרון בין עינכם.. על התפילין.
את לא צריכה לפרש את שירך. ממילא לאחר שכתבת אותו, הוא ניתן לפירושים שונים. המבנה משוכלל, מלבד שלשלשת הדמויות אותו סגנון דיבור, מה שעושה את השיר למעט מלאכותי. טוב שקידשת לשונך בביטויים מהמקרא.
בהתחלה באמת לא הסברתי את שירי.
אני אישית אוהבת את זה שכשאני מפרסמת שיר-אני לא חייבת לחשוף בפני כולם את מה שאני הרגשתי כשאני כתבתי את השיר [אע"פ שלרוב זה קורה בכל מקרה..] ואני כותבת-ויש דברים וביטויים שרק אני מבינה על מה מדובר..
אבל אז אנשים התלוננו-"שיר לא ברור", "איבדנו את הרצף", "לא הבנו.."
אז התחלתי להסביר..
לגבי הסגנון-זה בכוונה אותו סגנון דיבור להראות ש-
אע"פ שכולם לכאורה "בני אדם" [חוץ מהגרמניה..] כולם מדברים אותו דבר, וכו'.. -לכל אחד יש דעה שונה, וגישה שונה..
אני תמיד מנסה להשתדל לפתוח תנ"ך כשאני כותבת שיר כדי- או לקבל הראה, או לתת ארמזים מקראיים..
אם לא הייתי מסבירה למה כוונת השיר, זה היה מוריד מהמיוחדות שלו, והיה נשאר לאנשים סתום, ולא ברור.
רק כשיודעים על מה זה מדבר אפשר באמת להעריך אותו..
בס"ד
המיוחדות של שיר עומדת על שני עקרונות:
האחת היא, שאף פעם אי אפשר להעמיד את אפשרויות ראיית המציאות על אצבע. [ברוחב בכמות ובעומק]
השנייה היא שהשיר אמור להסביר את עצמו, ואם הכותב/ת הרגישה צורך להסביר את כל השיר יש בו בעי'ה.
ובאמת שבשיר הזה יש קצת בעיות, כיוון שמראש במינימליזם מעט מוגזם זה, אין סיכוי שנצליח להכניס את כל ההסבר לבד.
[וזה לא שאת לא יכולה לכתוב שיר שיסביר את עצמו.]
קשה לי להבין עד הסוף מה את אומר,
מבלי שתפסק את המשפט.
אע"פ שברמה העקרונית- אני די הבנתי את העקרון.
אני אישית לא חושבת שזה נכון..
כי יש שירים-שכל היופי שלהם, זה שמוסתר בו הרבה פנימיות וסודות שלא כולם יכולים להבין, אלא רק מי שכתב את השיר..
לא תמיד זה יפה שהשיר מובן עד הסוף.
להפך, יש צורך לשים מילים אחרות, לא לגמרי מופשטות..
ומותר וצריך לחלוק בשביל לברר את האמת.
[לא עניתי בשביל פתח לדיון, באמת שאין צורך.]
שימחת..
זו לא הייתה כוונתי.