פורסם בתאריך ו' בחשוון תשס"ח, 18.10.2007
נְהָרָה!
עֲלָטָה.
אוֹרָה!
עֲנָנָה.
הִבְהוּבֵי הָאוֹר,
מְתַעְתְּעִים בִּי,
מְשַׂחֲקִים בְּלִבִּי.
מַדְלִיקִים!
מְכַבִּים.
מְעוֹרְרִים!
מְמִיתִים.
רִגְשׁוֹת הַחֲרָדָה,
מְחַלְחֲלִים בִּי,
נִסְפָּגִים עָמֹק.
כָּל הִתְחַמְּמוּת,
הִתְקָרְרוּת סוֹפָהּ.
יַחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ,
יְקַוּ לְאוֹר-
וָאָיִן.
מְכֻוֶּצֶת.
וְעַפְעַפַּי כְּשַׁחַר-
נֶעֱצָמוֹת לְאִטָּן.
קוֹל רַחַשׁ קַל,
מְשַׁתֵּק אֶת נִשְׁמָתִי.
נֶחְבֵּאת אֶל תּוֹכְכִי.
הַס!
פּוֹקֶדֶת אֶל עַצְמִי.
שֶׁלֹּא אֶשָּׁמַע.
שֶׁלֹּא יִמְצְאוּנִי.
שֶׁלֹּא יַחְנְקוּנִי,
יַעֲרִימוּנִי שׁוּב.
הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא,
יְהִי גַּלְמוּד.
וְאַל תָּבוֹא בָהּ רְנָנָה.
תגובות
בס"ד.
שכוייח, יצא טוב.
יש לי רק התלבטות קטנה אם 'עפעפי' זה לא זכר.
קיצר- הייתי בשיעור נביא, ולמדנו על ספר איוב. ומייד נתקפתי אווירה של עצב. וחשבתי על השואה..
ויצא השיר הזה [הוא נכתב באמצע השיעור..]
וחדי העין יבחינו שיש פה כמה ציטוטים מספר איוב [פרק ג']
1
כשאני אהיה יותר עירנית-אסביר בלנ"ד.
"נהרה!
עלטה.
אורה!
עננה.
הבהובי האור,
מתעתעים בי,
משחקים בליבי."
יש פה תעתוע כלשהו, שמצד אחד זה ברגשות. אתה שמח, ומישהו מת לך, אז את נהי'ה עצוב. חושב שלפתע יש תקווה! אבל שוב אתה רואה שזה לא כך. כך שמצד אחד זה הבהובי אור בנפש.
מצד שני זה השיר מתאר בריחה והסתתרות מפני הנאצים ימ"ש, וההבהובי אור זה כאילו הפנים של הגרמנים שעוברים כל פינה ופינה, והאור מהבהב מהפנים בשעת חיפושם.
וזה מתעתע. כי אף פעם לא יודע מתי יראו אותך, יתפסו אותך. אתה אף פעם לא יודע מתי תרגיש שמח, מתי פתאום ימות הקרוב אליך..
"מדליקים!
מכבים.
מעוררים!
ממיתים.
רגשות החרדה,
מחלחלים בי,
נספגים עמוק."
שוב כנ"ל. אפקט הפנסים גם פה. ופה זה גם בנפש. הנפש נדלקת, נכבת, מתעוררת, ומתה. המיתה פה שבסוף מדגישה מה שקורה לאדם. בהתחלה כמו כל אדם הנפש נדלקת, ונכבת [עליות וירידות בחיים] מתעוררת, ו-מ-ת-ה! ואתה לא מבין איך אדם שלפני שניה הי'ה לידך עם כל העליות ירידות, נסיונות [דברים והתמודדויות כמו שלך] והייתם ביחד באותו מסלול כל הזמן, פתאום "סטה" מהמסלול-ומת. נעלם. נגוז.
ופתאום כשאתה קולט שזה קורה לכל מי שמסביבך, אתה קולט לאט לאט שאתה שזה עלול לקרות גם לך. ולאט לאט הרגש הזה מחלחל בך, ונספג.
כל התחממות,
התקררות סופה.
יחשכו כוכבי נִישְׁפוֹ,
יְקַוּ לאור-
ואין.
כל תקווה שתבוא-סופה להעלם. כל רגש וחשיבה שיהיה טוב-נעלמת. ואתה נותר ללא תקווה. ללא חיות. ללא כלום. ללא אנשים וחברים מסביבך. והכוכבים-יחשכו. והאור-אין.
מכווצת.
ועָפְעָפָּי כשחר-
נעצמות לאיטן.
עכשיו מתחיל תיאור ההתחבאות.
היא יושבת מכווצת במקומה. לא מעיזה לזוז. עכשיו שהיא מבינה מפנימה מה קורה סביבה, היא תעשה הכל, כל מה שזה לא יהיה-רק כדי לשרוד. רק כדי לחיות. רק כדי להמשיך.
תיאור העפעפיים-יש לו גם דו משמעות. מצד אחד זה מתאר שהיא כ"כ הרבה זמן במקום מחבואה, והיא כ"כ עייפה מבריחה-שעינה נעצמות לאט. לאט-כי היא נלחמת עם עצמה שלא להרדם. כי מחובתה להיות עירנית וקשובה כדי לשרוד.
מצד שני עפעפיים שנעצמות-זה דימוי למוות כלשהו. כמו שעת מותו של אדם.
קול רחש קל,
משתק את נשמתי.
נחבאת אל תוככי.
הס!
פוקדת אל עצמי.
שלא אֶשַׁמָע.
שלא ימצאוני.
שלא יחנקוני,
יערימוני שוב.
לפתע היא נעורה מתוך ההתנמנמות הקלה שלה, והיא כולה עירנית בבת אחת.
היא שמעה קול. הקול זה משתק אותה עד מוות. משתק את נשמתה. זה הוא קול של גרמניט. והיא מתכווצת עוד יותר בפינה. כדי שלא יבחינו בה. היא פוקדת "הס!", ומכריחה את עצמה לשתק אפילו את נשימותיה. כי היא תעשה הכל כדי לשרוד. לא רוצה שימצאו אותה, לא רוצה שיחנקו אותה, ויערימו עליה שוב. [הערמה-אמרו ליהודים שיהיה להם טוב, שהמקלחיות זה רק כדי לנקות אותם, ובסוף זה הי'ה גז ממית]
הנה הלילה ההוא,
יהי גלמוד.
ואל תבוא בה רננה.
ומשפט הסיום לקוח כולו מספר איוב, חוץ מהמילה "בה". פה רציתי גם להדגיש את הרגשתה, שנגמר כל שמחה, כל רננה, וגם להשוות אותה לאיוב. שגם הוא לאט לאט נעלם לו כל דבר טוב. ילדיו, וכו'..
ורציתי להראות קצת, ולהשוות את ההתמודדות של איוב עם הנסיון, ואמונתו בה'- עם ההתמודדות של ניצולי שואה, שאף להם נלקח כמעט כל דבר טוב מחייהם. איוב אף כשמקלל בסופו של דבר-מקלל את יום היוולדו, ולא את ה'. וגם המון ניצולי שואה-אף שעברו את כל הזוועה-מאמינים עדיין בה'. וזה מדהים אותי כל פעם לראות איך אפשר לעבור את כל זה, ושאמונתך תשאר עדיין איתנה בה'.
[המשפט סיום לקוח מתוך הקללות של איוב. כתוב "ויפתח איוב את פיו, ויקלל את יומו.." ואז הוא אומר את המפט הזה]
אבל לולי הבית האחרון שהצגת שהזכיר לי וגם זה בעקבות התגובה שלך שהשיר על השואה.
היה לי מאוד קשה לעלות על זה.
לעיתים השיר ברור מאוד לנו בלבד וגם כשאנו כן רוצים שקוראי השיר האחרים יבינו אנו שוכחים לפשט את השיר ממושגים שרק אנו נבין את הניואנסים בינהם למושגים שכולם יכירו במידה מסוימת.
יעקב.
לתת שירים שהכל שם ברור.
שהקורא מסתכל-ומבין מייד על מה מדובר..
אבל מקריאה חיצונית לחלוטין את תשימי לב שקשר בין השיר לשואה הוא די מקרי.
התעמקתי.
אבל אולי אותו הלילה זה ליל הבדולח?
מדבר על השואה בכלליות, ולא לארוע מסוים. אבל זה יכול להיות בהחלט ליל הבדולח, אע"פ שלא חשבתי כך כשכתבתי את זה..
בס"ד לק"י
אהבתי את הפסוק שהכנסת. אגב, הגמ' (פסחים ב' עמ' ב') מסבירה את הפסוק במילים אלו "ליט קא לייט איוב למזליה... יהא רעווא דלצפה הך גברא לנהורא ולא לשכחיה" (כלומר, קללה קילל איוב את מזלו... ואמר: יהי רצון שיצפה זה האיש לאור ולא ימצאהו).
"יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל ירא בעפעפי שחר". כלומר, יחשך לו מזלו (אגב, ניתן להבין את המילה "נשפו", מלשון "נשף". כלומר, מסיבה. יחשכו המאירים את המסיבה, את שמחה...), יקווה שיאיר מזלו, ולא יאיר. ולא יראה אפי' בתחילת ההארה (אולי הוא מתכוון לתחילת הגאולה, המשולה לאילת השחר הבוקעת ועולה? צריך לבדוק).
ואחרי כל זה, שיר יפה. תודה.
בס"ד
מיכל שרה,
אהבתי!
פשוט אהבתי.
את המילים, את שבירת השורות, את הרעיון המובע, את הציטוטים..
אהבתי!
~גאה להיות הראשונה שראתה את השיר הזה..~