חמש אבנים.

אבל רק כמו

בס"ד.

וארגמן-
שיר מדהים. ממש אהבתי את איך שכתבת אותו...

http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=43927

זה ראוי המלצה בהחלט.

[בעצם שני לא אמרה אבל היא תסנדל אותי,
לא נורא. הקהל החליט!]

אני לא "אסנדל" אותך בטוח. אין מילה כזאת.

חוץ מזה, זכותך לאהוב. הפעם ההיא שהתעצבנתי עליך הייתה בגלל ניסוח רגיש, מה שבטח לא יכולת לדעת...

אבל אם זה באמת מצא חן בעיניך [בפני עצמו, ולא בגלל שהזכיר לך משהו אחר] אתה מוזמן לנתח את זה. אני נהנית מזה.

תהיתי אם מישהו ישים לב. ההתייחסות לגליליאו גליליי מתקשרת לחלק החמישי.

הכל היה מקרה...

ואף-על-פי-כן,

החיים הם משחק ילדים.

מתוך שכבר קראתי את השיר, אני משוחד.
הרי המבוגרים אומרים לנו תמיד ההפך,

ואני מאמין שאת מבינה למה.

השיר הזה הולך לקחת אותנו לא למובן הרגיל של משחק ילדים...

 

I. האדם הוא מגדל קלפים וכשנוגעים

בו הוא נופל.

 

היציבות של אדם היא כמו ג'לי,

אל תיגע, תקפיא

[אופס, אי אפשר]

 

ונבנה בדמותו,

תמיד קצת אחר.

מתוך

 

מזל, אםד לא משתבט להיות אדם אחר לחלוטין,

הוא רק מתעצב מחדש לפי המקומות שהוא נפל אליהם לפעמים בלי לרצות ותמיד

בלי לשים לב [אחרת הוא היה מתכנן, או מנסה לקול צחוקו של א-להים]

 

II. היקום שהוא פאזל שאם

מצאת את כל חלקיו,

ראית תמונה גדולה, בהירה ו-

שלמה.

מורכבת מעצמה.

 

מתוך שאנו חלק מיקום שלם הוא בונה אותנו ואנו אותו,
אם ואם ואם, אוטופיה שלימה נתת לנו ארגמן,

פתחת קהלת לאחרונה? :-)

חמישה פעמים לכל הפחות הוא מדבר על זה.

 

III. והזמן, הוא משחק זיכרון

 

הניסיון לתאר כאוס בדימוי מוכר,

איך בדיוק אזכור היכן הייתי אתמול בחיים עמוסים כל כך?

 

ואם נפסלת הוא

חוזר לכאוס

 

כאוס, מצב לא מוכר לעובר אולי...

 

ולהיגיון.

אף אחד לא הבטיח שלא נחווה פרדקוס

בעצם הנשימה שלנו

 

ואֶל

IV. החלום שהוא כמו מציאות
מדומה.
כשאתה שוכח את ההבדל הוא
פולט אותך.

אני עוצר כאן, את מפוכחת מידי בשבילי.
זה כואב מידי וחשוף מידי.

 

שיר מדהים (:

וזו לא פעם ראשונה שמזכירים את קהלת ביחס לשירים שלי.
לא, למדתי אף-פעם.

אתם אנשים חכמים [לא באותה מידה, לא באותה מידה לא באותה מידה.]

ושניכם ריאליסטים עד כדי כאב [כן באותה מידה כן באוהת מידה כן באותה מידה]

ניסיון עקר להראות שטותי כאילו אני מצליח להרפות מהכאב שאוחז בי לנוכח זיכרון קריאת השיר

טוב, תודה לך.

תגובה שפויה מעט יותר,
מה שקהלת ניסה לעשות זה להביט למציאות בעצבים חשופים ולתאר איך מלך זקן וכסיל מוליך את ממלכת עם ישראל [אנו לפני הפירוד] לדראון.

את מתארת את דראון החיים

נהנתי ונותרתי ללא מילים!