האופק שחור ומזוהם.
עטלפי הדמעות הכו את ליבי.
טורפי האושר השליכו צרור של אבדן
על המקומות השמחים בליבי.
לרגע-
ערפל של תיקווה אופף את כאבי,
שוטרי החיוך מאיימים לאסור את עצבי
אך גנבי האנושות גונבים את הצער-
מבריחים אותו אל צוקים ללא ישות.
צוקים המוכתמים בדמיי גופי אשר
חיללוהו טורפי.
דם רב מציף את הצוקים,
גופות אופפות מכל כיוון.
דם מטוהר של חיים שלא עשו מאום.
ציפורים המנקרות עיניים תהומיות,
לוקחות את כבודן האבוד של הגופות.
תולעי ריקבון החיות אוכלות השלדים,
אינן מותירות זכר לחיים שנלקחו בין רגע
מלבד לקמצוץ עפר שלא ניתן לקבורה.
המצבות מחכות לשוא
לגופות שכבר לא קיימות.
קברני הרוע מאיימים לקחת אותי אל אוסף קבריהם הדמומים.
עדיף אחד מכלום.
תגובות
בע"ה
וואו! מדהים! כואב! חזק! שורף! מדי....
אולי התכוונת בשורה האחרונה ל"אל אוסף" במקום "את אוסף"?
כל הכבוד!
מישי מעמ"י
תודה מדהימתי!!!
אוהבת כל כך!
אני עוד זוכרת את השירים הראשונים שלך וזה כ"כ עליה ברמה.
עדיף אחד מכלום?
מה, קבר? גופה? מצבה? לא ממש הבנתי..
שיר מזעזע.