בסיעתא דשמיא!
" אח, גבע! אתה מכאיב לי. מה זאת אשמתי שכואב לך? מה היד שלי אשמה? וחוץ מזה, אתה בן..." כבר התרגלתי לעני'ין שיערה איתי בבדיקות, רק היא עדי'ין לא התרגלה לתפיסות שלי ולזה שגם לבנים כואב...
"יערה, על מי את צוחקת? אני מתאר לעצמי אותך צורחת מכאבים כששמים לך ת'גבס ביד..."
"אבל אני בחורה. לי מותר.."
"חח חברה, כמה רעש אתם מי'יצרים! עם כמות הרעש הזאת אפשר לשים אתכם במחלקת ילדים..." שילה הגיב לוויכוח שלנו באמצע הבדיקה.
"אבל שילה, תקשיב, במחלקת ילדים יש מספיק רעש. וכנ"ל במחלקת יולדות ששם בכלל- כולן נשים. ובגריאטרי'ה יש את הרעש של המוניטורים"
"יערה! זה לא יפה..." עצרתי אותה תוך שהיא, שילה ואני נשפכים מצחוק
"שתוק אתה.. כאילו יפה לתפוס ביד של אחותך במטרה לשבור אותה.. לפחות הי'ית מחזיק ביד שאין בה סדק..."
"אחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח!"
"מצטער, בחורי, זה מה יש." אמר שילה כתגובה לצרחה שלי
"כן, בחור. זה מה יש" חיקתה אותו יערה.
"אויש, הנוער של היום..." אמר לה שילה כתגובה
"כן, אני מסכימה איתך... ככה, אצלנו בצבא הי'ינו נלחמים נגד הבריטים, התורכים,הערבים. והם- מגרשים את אחים שלהם מהבתים שלהם.. אויש, הנוער של היום. אצלנו, המובחר הי'ה מי שהרג יותר בריטים והשיג יותר נשק. אצלהם, מי שהולך למובחר זה במטרה להכות יהודים ולגרש אותם. אויש, הנוער של היום. לֶמה נלחמנו?" ענתה לו בציניות מעורבת ברצינות עמוקה.
"יערה, בלי פוליטיקה. כאן זה לא הכנסת..."
"דוקטור, היא לא אמרה פוליטיקה, היא אמרה עובדות. פעם המטרה של החי'ילים הי'יתה לגרש בריטים, כיום המטרה היא לגרש יהודים. זה המצב."
"כן, דוקטור! אל תסתבך עם משפחת אליהו! יש לנו תשובות לכל משפט, מילה, הגה או צליל שתוציא מהפה שלך בעני'יני פוליטיקה..."
"עזבו אותי מפוליטיקה אני, למדתי את השבע שנים שלי כדי להיות רופא. לא פוליטיקאי. כרגע המקצוע שלי הוא לטפל בחולים ולא לעצביע בכנסת בעד ונגד ההתנתקות"
"הגירוש, אני מבקש."
"הגירוש, נו ניחא..."
"תקשיב לי דוקטור שילה מה שאני אומרת לך, אם לא י'הי'ה אכפת לך מפוליטיקה לא י'היו לך חולים לטפל. אלא אם כן הם י'היו פגועים כתוצאה מגירוש זה או אחר..."
"נראה. אולי נתעני'ין קצת יותר, תהי'ה לי עמדה."
"כבר יש לך עמדה!" ענתה לו יערה בתקיפות
"כן? נחמד לדעת... איזו?" השיב לה שילה בתמי'הה
"אתה יהודי בארץ ישראל השי'יכת רק לי'הודים. והממשלה של ישראל נועדה לשמור על י'הודים וי'ישובים בארץ ישראל."
"וגם," הוספתי "גבולות הארץ הן הגבולות מהתורה. השלטון בישראל הוא יהודי ולא גוי'י."
"וווואו! איזה ציטוטים הבאתם פה... מאיפה הם?"
"מאף אחד" ענתה לו יערה "זו הדרך חי'ים שלנו."
"אכן. "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל" עם כל המשמעויות של זה."
"ואת זה מי אמר? תאומים חביבים? או שגם זה מבית משפחת אליהו?"
"הרב מאיר ברלין-בר אילן. שעל שמו קרוי'ה אונברסיטת בר אילן. מכיר?"
"בטח שמכיר! אשתי למדה שם עבודה סוציאלית..."
"אז האיש מספיק חשוב בשבילך? יש לו 'גב'? אפשר לסמוך עליו שהוא אומר משפט נכון?"
"אממ.."
"תחשוב על זה." אמרנו ביחד אני ויערה ופרצנו בצחוק אדיר ומתמשך שסחף אחריואת דוקטור שילה.
"טוב, בחורים צעירים, אני צריך להמשיך הלאה, היד שלך מתקדמת בקצב מטורף, ואת הקיבוע אני מוריד לך. תזהר לא לעשות תנועות חדות (אתה יודע, ימינה וכד'..) אחרת אני שם לך את זה לחודשי'ים!"
"כן המפקד"
"אהה, וגם, אתה צריך ללכת להחליף את הגבס שעל היד לגבס קל. אני אקרא לאוהד שי'יקח אותך..."
"שילה! אני אקח אותו!" זה הי'ה כל כך צפוי שיערה תציע את זה. אבל מה אכפת לי?
"חחח... יערה, לא הכל את יכולה לעשות...בכל זאת- בשביל זה יש כאן אחים ואחיות..."
"נו, ומה נראה לך שאני אם לא אחותו?!"
"חחח יערה... את מצחיקה אותי"
"כן. גם אותי" הצטרפתי.
"בי'י! תהנו! ואל תשכחו שהמבקרים שלכם כאן רק לחצי שעה!"
"אלף, דוקטור- שעה. בית- לא "בי'י" אלא "להתראות" אנחנו בארץ ישראל וכאן מדברים עברית."
"סבבה, להתראות!"
"חחח, גבע, עשינו לו שטיפת מוח מטורפת!"
"כן.. הצחקת אותי בקטע עם 'הנוער של היום'..."
"אם זה הי'ה מצחיק..."
"שלום חבר'ה! מה נשמע?" סובבתי את הראש וראיתי שיוני והלל נכנסו לחדר
"ב"ה.. מה איתכם?"
"סבבה.."
ככה ישבנו ודיברנו שלושת רבעי שעה עד שהגיע זמן מנחה.
"אולי אני גם אבוא? אני אתפלל פעם במני'ין, מה יקרה?"
"את מוזמנת..." יוני הזמין אותה והבחנתי באיזה מבט שעבר ביניהם
"י'יאלה, קחו את הבטטה הגדול לכיסא"
"חחח, תיזהרו! יערה התחילה לחלק לכם פקודות, אתם לא מדמי'ינים איפה זה יגמר"
"חפיף.." ענה לי הלל "י'יאלה, קום"
קמתי מהמיטה והתי'ישבתי על הכיסא.
"נוסעים!" פרצה יערה בצהלות של ילדה בת 4 אם לא פחות
"יואו, איזה משוגעת אחותך!" אמר אלי'י הלל בתגובה לצהלות השמחה של יערה
בדרך המשכנו לדבר על המצב בחומש, השטויות החדשות בכנסת ושטויות אחרות
"שלום חבר'ה! אתם כאן לתפילה? איזה כיף! מני'ין גדול י'הי'ה לנו הפעם!" פנה אלינו בשמחה איזה אדם אחד שאחר כך התברר (על ידי יערה כמובן) שהוא הרב של הבית חולים...
"כן, באנו לבקר אותו..." ענה לו יוני
"אח! איזה צדיקים נערי ישראל. זכיתם בשתי מצוות! אחת- ביקור חולים. שתי'ים- אתם משמחים פה את כל החבר'ה כשהם רואים הרבה אנשים שבאים לכאן. איזה צדיקים אתם נערי'י, תבורכו מן השמי'ים!"
"אה.. כן.." יוני והלל גמגמו כתגובה.
"בא בחור" הרב פנה להלל "תהי'ה בבקשה החזן שלנו"
"אממ.. בסדר.. תודה"
"טוב, להתראות חבר'ה, אני אלך לעזרת נשים"
"להית'! מסרי ד"ש לאבא" אמר לה יוני. ושוב, ראיתי את המבט ההוא בעיני'ים שלהם.
"תמסור גם אתה" ענתה לו יערה ופנתה ללכת לעזרת נשים.
כשנגמרה התפילה נפרדנו מיוני והלל וחזרנו לחדר. אחד ליד השני, אני מגלגל/נשען על הכיסא גלגלים- מתרגל הליכה.
"גבע, אני מניחה שראית" יערה פנתה אלי'י בקול עמוק שכזה.
"כן..." שנינו הבנו על מה אנחנו מדברים. תאומים או לא?
"מה דעתך?"
"מאיזו בחינה? הוא אחלה בנאדם..."
"אז, להתחיל?"
"אממ.. לא יודע.. אם את מרגישה שאת מוכנה אז ב"הצלחה לכם..."
"כן... אבל.. לא יודעת- אני מפחדת..."
"תראי, ברור שזה מפחיד. אבל בעזרת ה' זה יקרה מתישהו..."
"אבל...אני? עכשיו? ככה פתאום? עם המצב של אמא, התאונה, כל המחשבות עכשיו בכנסת. פתאום אכנס ככה לעני'ין?"
"לך זה לא כל כך סיפור. את יכולה להסתדר... תגידי תודה, יש אנשים שיותר מדבר אחד בראש- מכניס אותם לאטרף..."
"אתה צודק אבל, לא יודעת... זה מפחיד, בכל זאת..."
"רוצה שאני אדבר איתו?"
"עם מי?"
"עם אולמרט" עניתי לה בציניות להפיג את האווירה הכבדה
"נו, די, למי התכוונת?" כשיערה רצינית- היא רצינית.
"ליוני..." כשאמרתי 'יוני' ראיתי איזה סוג של ניצוץ בעיני'ים שלה. כמו בסיפורים. כנראה שזה רציני העני'ין שלהם...
"אה.. אממ.. אתה תוכל?"
"כן. בכיף."
"זה יעזור לי מאוד! תודה גבע!" ואז היא באה ונתנה לי נשיקה של סבתות
"יערה! אמרנו שלא. שלא י'הי'ה מראית עין."
"נו, טוב.."
"אני יושב, בסדר?"
"כן, סבבה, אני אקח אותך... אבל יפה, אתה מתקדם בהליכה..."
"לא קשה שצריך שלוש פעמים ביום ללכת עד הבית כנסת שממוקם בחור ובחזרה..."
צחקנו ביחד.
"יערה, צריך כבר לדבר עם כולם על אמא. זה סתם הכל מתעכב בגללנו..."
ואז- ראיתי את רן.
"רן! משלומך?"
"אהה.. גבע, אני סבבה, הכל על הכיפאק! מה איתך?"
"ברוך ה' אני בסדר גמור. ישתבח שמו!"
"אז איך הולך? איפה טי'ילתם?"
"הלכנו לבית כנסת..."
"אהה.. שם אתם יוצאים?" ענה לי רן בטון מבין
ואז הבנתי מה הוא חשב
"אההה חחח, לא, רן, זאת אחותי התאומה, היא גם נפצעה בתאונה שלי"
הוא פלט מין חיוך של 'לא נעים'
"חחח, לא נורא.. כולם חושבים ככה.. מתרגלים" הרגיעה אותו מהר יערה
"טוב, אני צריך ללכת... יש סרט שווה לנוער אם אתם רוצים... במשחקי'ה של הילדים. אמרו סרט פעולה חזק!! שווה לכם..."
"אהה.. לא נראה לי, יש לנו בעיות עם סרטים כאלה... מצטער..."
"טוב, בי'י!"
"להתראות! ואנחנו עוד צריכים לדבר..."
"אהה נכון! רוצה היום בערב?"
"אין בעי'ה. אז בעזרת ה' בתשע בערב?"
"אממ.. נראה לי... אצלי או אצלך?"
"מה שאתה רוצה..."
"אצלך, נראה לי... יש איתי בחדר עוד בחורצ'יק שנראה לי שזה יפריע לו..."
"סבבה, חדר 420"
"אוקי'י! בי'י!"
"להתראות..."
"אז זה הבחור שסיפרת עליו? נראה ממש נחמד..." אמרה לי יערה כשהתרחקנו
"כן..."
"וואי, תשמע! לא אמרתי לך! אבל נכון האשה הזאת, החרדי'ה מהגריאטרי'ה?"
"כן, מה איתה?"
"אז ראיתי אותה בבית כנסת. היא קראה תהילים ובכתה בצד... זה הי'ה כל כך מפחיד..."
"אהה.. צריך כבר להתחיל עם מה שאמרנו..."
"כן. י'יאלה, בוא נעשה את זה עכשיו- נתכננן, נדבר עם מי שצריך..."
"אין בעי'ה, רק אחרי שאני אלמד את הדף היומי שלי..."
"טוב, רבי, אני אתחיל לבדוק מה צריך..."
הגענו למסדרון וראינו שהדלת של החדר שלנו פתוחה
"רגע, החדר לא נעול. זכרתי שנעלתי אותו.." אמרתי לה
"כנראה אחת האחיות נכנסה ושכחה לנעול. לא נורא, הכל לטובה..."
הגענו לחדר וראינו בפנים את אוהד.
"הי'י חבר'ה!" אמר לנו
"חיכית לנו הרבה זמן? הלכנו למנחה ואז פגשנו מישהוא.."
"אהה.. לא, עכשיו הגעתי..."
"סבבה, מה רצית?" שאלתי
"אני צריך לקחת אותך להחליף גבס" ענה אוהד
"אהה, נכון, שילה אמר לי... יש מצב שזה י'הי'ה יותר מאוחר?"
"כן. בטח. בדיוק בגלל זה באתי, רציתי לשאול אותך מתי נוח לך מחר..."
"אהה.. נראלי בבוקר, אחרי התפילה. סביב שמונה וחצי- תשע..."
"סבבה. אז אני אבדוק מתי יש לרופאים זמן ואדבר איתך.."
"בסדר גמור,בעזרת ה'.."
"בעזרת ה'.. בי'י!" אמר אוהד ופנה ללכת
"רגע, אוהד, מזל טוב! מה שלום אשתך?" עצרה אותו יערה
"מה?!" תמה אוהד כששמע את דברי'ה
"היא ילדה, לא?"
"לא שידוע לי... היא גם לא בהריון, יש לנו בן בן שנה וחצי וזה מספיק בינתי'ים.."
"אהה.. אז למה אמרת לי שאתה הולך לבקר את אשתך במחלקת יולדות?"
"אהה.. חח" הבין אוהד "היא מי'ילדת שם.."
"איזה מגניב, שניכם יחד באותו בית חולים!"
"כן... טוב, אני ממהר ללכת.. בי'י!"
"להתראות!"
"חחח.. איזה שרוטה את, יערה!" צחקתי עלי'ה
"משהו כזה.." היא ענתה לי
"טוב, אני אלמד עכשיו ואחר נתכנן ת'שיעורים..."
"סבבה"
-אשמח להא/ערות-
תגובות
לא קראתי אף פרק אחר מהסיפור, אז אני מתאר לעצמי שלא הבנתי יותר מדי מה קורה כאן.
מה שכן, הסיפור כתוב בצורה יפה וקולחת, הדמויות נראות בנויות ומעניינות, ואהבתי את הקטע שהם מכניסים תורה [זה לא פוליטיקה!] לכל מקום.
אני עוד אחזור לכאן.
גם אני לא קראתי את שאר הפרקים. אבל הפרק הזה באמת כתוב מעניין.
אהבתי את החלק הראשון עם הרופא, אח"כ קצת הלכתי לאיבוד. לא יודעת למה.
בכל אופן, באמת יפה.
קראתי את הספור שלולש פעמים ואני יכולה לקרוא אותו שוב
הוא כתוב בשפה כלכך יפה עד שאי אפשר להפסיק לקרוא
אין מילים,הסיפור פשוט יפה@!!!1
אבל יש לי קצת בעיות (בכל דבר טוב יש קצת רע, לא?;))
א. יש יותר מדיי דמויות שמתחלפות מהר וזה קצת מבלבל. בניגוד לקודמיי (יהונתן וזהבה) אני כן קראתי את הפרקים הקודים (ולא זוכרת אם את כולם) אבל בכל זאת לא בדיוק הבנתי מי זה כל האנשים האלו... (או שאולי פשוט שכחתי)
ב. רמת הכתיבה שלך היא קצת "רחובית" יענו שפה של יום יום. סיפור איכותי צריך להיות מעל לזה טיפה, אחרת זה ייצא כמו "קיץ אחד ביחד" וכד' (ל"ע), זאת אומרת- בלי הרבה סלנגים ועם קצת ביטויים מליציים (טוב נו, לא חובה).
ג. יש אפשרות לכתוב במקום "אני אלמד" פשוט "אלמד", לפי דעתי זה גורם לסיפור להשמע יותר אמין...
אבל ח"ח על המבנה, השפה התקינה (אלמד במקום ילמד, שניכם במקום שתיכם וטעיויות כאלה שאין אצלך)
חפרתי.
יום טוב!
זה דווקא פרק בלי התרחשויות יחסית לקודמים..
תודה על הע'ארות..
וגם- אני לא מתכוונת לשנות ת'רווח בין הי' לה'.. עמכם הסליחה..
עברתי על כל הפרקים.
הכתיבה יפה מאד וקולחת בלי שום בעיות,
גם העלילה מאד מעניינת ומושכת.
יש טיפה דברים קצת לא ממש אמינים (בעיקר בהתחלה).
הרבה סיטואציות מוכרות:-)
יישר כח!
בס"ד
לגבי ההמשך, י'יקח זמן.
אם בכלל..