פורסם בתאריך י"ט בתמוז תשס"ח, 22.7.2008
חד כתער
מלוטש כזכוכית.
הכאב הוא אכזר,
מרוקן ומשחית
את החיות
הפנימית,
ממלא המהות
בתמיהה ספקנית,
בכמיהה אובדנית
והלב-
מתבוסס
ברחמים עצמיים,
מהסס
להכריע בשאלה קיומית
להיות או לא-
להיות!
----------------
בעקבות הדיון שעלה כאן:
/Mosaic/Read/10520#76845
תגובות
אך יש אנשים שנכנסים לזה מכל מיני סיבות...
וזה מאוד קשה להם לצאת מכיון שכך הם מרגישים יותר טוב עם
עצמם..
כמו שילד אוכל הרבה ממתקים זה טוב לו אבל הוא לא מודע כל כך לנזק שהוא גורם לשיניים שלו..
וכאן אותו מזיק לגוף שלו אדם זה אולי קצת יותר מודע אך טוב לו הוא לא רוצה להפסיק..
שנזכה לראות כל אחד מעלת חבירנו ולא חסרונותם חלילה..
בהצלחה