שדי קמל.
עליותיי נסללו זה מכבר
ונהר הילדות יבש מזמן.
היו ימים ללא מכאוב,
היו ימים של הטחה בכל היקר.
היו לילות של צמיחה מלבבת,
היו לילות של כבישה בכר.
מטעי נגדעו עם בוא הכעס.
שתילים של אושר עפו לכל עבר,
פרחים ססגוניים ריחפו עם הרוח.
יום וליל
עוד מבכה על ההרס העצמי.
יום וליל משקה את נהר הילדות בדמעותיי.
המים הגיעו עד גדותיהם.
טובעת בתוך ילדותי שכבר איננה.
טובעת בתוך הרטיבות המלוחה שבצערי.
טובעת בתוך ים של כאב מהול באושר.
תגובות
בס"ד
באמת שיר יפה, מילים יפות. כל הכבוד.
קצת הפריע לי הקטע שכל הבתים בשיר הם 3 שורות, ורק הבית השני הוא פתאום עם 4..
שיר יפהפה!
מן הסתם, בשורה הלפני אחרונה צריך להיות "בתוך ילדותי" ולא כפי שנכתב...
:-)