בעז"ה.
בוקר טוב.
אתה אולי לא מכיר אותי, אבל חשוב לי לפתוח לך נקודה למחשבה.
אני מכירה אותך.
אתה קם בבוקר, מתפלל שחרית והולך לֶסֵדֵר ראשון. יש לך כיפה שמונחת ברישול אופייני בחלק הקדמי של ראשך, ואתה אוהב להתנדנד בדבקות על הסטנדר, עסוק בביאור סוגייה מסובכת. לרוב קוראים לך יהנתן, חננאל או דוד.
אתה בחור ישיבה.
בייני"ש בלעז.
נכון, יש בישיבה שלך גם כמה בחורים שהתיאור שלי לא הולם אותם, אבל זה כמו שלא כל פקידי הבנק נמוכים, שמנים, קירחים ועם משקפים, ועדיין כולם מסווגים אותם בתור כאלה (כי אם הם היו גבוהים, עם שיער וחסרי משקפיים הם היו טייסים..).
סתם ככה אני לא מסווגת את כולכם בתור כאלה, אבל לצורך המכתב הזה.. זה לא משנה כלום.
קודם כל, רציתי להגיד לך תודה, בייני"ש יקר שלי, על כל שעות הלימוד בהם אתה סולל דרך אל שערי שמיים, ועוזר לתפילות שלי להגיע קרוב לכיסא הכבוד.
אבל למרות זאת, יש לי שאלה שבוערת בתוכי כבר המון זמן..
מה עם צבא?
אמנם גם לימוד בישיבה זה דבר קשה, אני יודעת. אתה עסוק בלהגן על עם ישראל מקיטרוגי המלאכים, אבל בעוד אתה עושה את זה, אחי מתרוצץ בטירונות.
אתה במזגן, והוא בשדה, בשרב.
כשהוא נמצא במצב 2 דיי זמן ללא הפוגה, אתה הוגה ברוב דעת על הסטנדר.
כשאותו מריץ המפקד לאורך המחנה, אתה יוצא לריצת בוקר קלילה ומרעננת.
כשהוא נמצא בתורנות מטבח, אתה אוכל ארוחת צהריים עם חברך, מסובים ליד השולחן.
אמנם שניכם שומרים עלי, אבל הוא שם ואתה פה.
אני יודעת שאסור לי לשפוט אותך, כי אחרי הכל בחיים לא הייתי במצבך וכנראה גם לא אהיה, אבל במלחמת מצווה אפילו שבט לוי צריך ללכת להילחם.. לא כל שכן בן תורה רגיל.
ואתה? אתה לומד.. בעוד אחי נלחם מלחמת מצווה.
וגם אמרו לי פעם שבצבא אין מספיק מקום לקלוט את כולם.. אבל למה לאחי יש מקום ולך אין? במה אתם שונים?
הוא גם למד, לפני שהוא הלך לצבא.
ואתה עכשיו לומד.. וצבא? -צבא עוד לא עשית. אולי תעשה, זה תלוי רק בך.
אני לא מנסה לשנות לך עכשיו את תפיסת העולם, אלא רק לעלות נקודה למחשבה.
מה היה קורה עם כל האנשים שהיו יכולים לבחור בין צבא לישיבה היו הולכים ללמוד?
מי היה מגן עלי, עליך ועל כל עם ישראל?
הקב"ה? -אולי, אבל גם הוא צריך שנילחם את מלחמתו. שנהיה צבאו.
הצבא הגן עליך.. מתי יהיה תורך להגן על שאר העם?
תגובות
א. אכן, יש כאלה שמגנים על העם בלימוד תורה בישיבה, ויש שבצבא.
ב. יש גם בחורי ישיבות שמתגייסים, יש הסדרניקים...
בן דודי היקר בוקר אור.
אני מכיר אותך - שנינו מכירם את שנינו , כן אני בני דודים אבל בכל זאת רחוקים. טוב , אם לומר ת'אמת אמממ... גם אתה היית פעם כמוני , אפי' שוטר כמעט תלש לך ת'יד בסעד...
אבל השתנת מאז מאוד השתנת... השיער שלך ארך והעניים שלך התערפלו... התעשנו במעט .. אז - אולי אתה חושב אותי לחנון מעט... או שאולי אני הדוס בשבילך... אבל אתה כבר לא המון בשבילי ...
שנינו בני שמונה עשר, שאני יושב בבית מדרש - אתה יושב לך בבית עם חברה ורואה 'סופר נני' , שאני לילות שלמים קורע ת'צמי בתורה - אתה מכורבל לך בשמיכת הפוך בבית.
אתה לא התגייסת , גם אני לא . שאלתי אותך פעם 'ההתתגייס'? מבטך הסביר הכל... הסברת שפתרו אותך על חוסר התאמה וכו'.. 'משתמט'? חייכתי 'לא מה פתאום' אמרת 'פשוט אני לא מתאים'...
כן בטח לא מתאים... אז שאני אמות באוהלה של תורה ... אתה אולי תמות באוהלה של שאנטי ואל תשכח...אני כבר התגייסתי ...
המכתב שלך יפה , אבל לדעתי לא נכון . במכתב שלמעלה - כותב הבייני''ש , כן , אותו אחד שכתבת אליו מכתב , אם כי שונה , לבן דודו . בסוף המכתב הבייני''ש אומר - ''וואל תשכח... אני כבר התגייסתי'' הבייני''ש הזה שעליו כתבת את המכתב - טוען שהוא כבר התגייס .. נכון - הוא לא ימות על 'קידוש הממשלה' או בתור ''קורבן השלום'' - (ציטוט מרבין בצ''ל) אבל הוא זה שבאמת שינה ... כמו שכתבת ''קודם כל, רציתי להגיד לך תודה, בייני"ש יקר שלי, על כל שעות הלימוד בהם אתה סולל דרך אל שערי שמיים, ועוזר לתפילות שלי להגיע קרוב לכיסא הכבוד.'' אם לא היה ת'בייני''ש ...ה תפילות שלך (אולי) לא היו מתקבלות... ואז - אחיך הגיבור , גם הוא לא היה מנצח , שהרי הכל מה' יתברך... והבייני''ש מסייע לבקשותיך להתקבל , על ידי זה שהוא לומד - ולכן אחיך הגיבור מנצח ...
אז - דרכו של הבייני''ש לא תצלח ללא אחיך הגיבור - שהרי הוא (האח) מגן עליו מיד צר... אבל גם אחיך לא יצליח אם הבייניש לא ילמד.....
לגבי היצירה עצמה: די אהבתי ת'סיגנון כתיבה-ישיר , לא מרוח , וכתוב טוב.
ההסבר שלך פקח את עיניי.. (במקצת).
אבל דבר אחד-
"הוא גם למד, לפני שהוא הלך לצבא." (שורה 7 מהסוף)..
כל אחד שלומד- מקדם את התפילות של עמ"י אל כיסא הכבוד.. ("התפילות שלך (אולי) לא היו מתקבלות")
גם אחי למד. גם הוא עזר לרוחניות, עכשיו הוא עוזר בגשמיות..
צריך רק לדעת לשים לב שלא זונחים אחד מהשניים, ושכן נותנים לגישמיות את המקום שלה, כי גם היא לא דבר שולי.
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=166
דבר שני- אני לא שואלת אותו הדבר על מורים-חיילים וכו', כי פשוט בשבילי זה לא אותו הדבר.
כל מי שהזכרת- הוא מי שאם הצבא יצטרך אותו, הוא יוכל להגיע לעזור, כי הוא עבר טירונות (נראה לי.. תחלוק עלי אם אני טועה).
אנשים שלומדים בישיבות, הם לא אנשים שנגישים לצבא.
ואתה צודק, אי אפשר לעם שלנו בלי אנשים שלומדים, אבל -שוב- גם אחי למד, אז זה לא סתור. אפשר לשלב בין השניים..
ואני תקווה, שכל אחד יידע ללכת ולעשות את מה שהוא צריך לעשות, כדי שלכולנו יהיה טוב יותר.
:)
אתה בטח לא מכיר אותי, אבל אני יודע שאתה שופט אותי, אני לא מצטייר הכי טוב, אני יודע את זה..
כן אני מדבר אליך ההוא שעליתי עליו טרמפ אתמול, או ההוא שאני אעלה עליו טרמפ עוד שלושה שבועות אתה ששואל אותי בן כמה אתה? ואני עונה 23
וצבא עשית? "עוד לא,יושב לומד אתה יודע"
ואני יודע שאתה לא יודע, לא, אתה לא מבין, לך נראה שבחרתי עוד דרך לברוח, להתחמק, ואתה לא יודע כמה פעמים כבר הייתי בדרך.. כמה פעמים רציתי לברוח לשם,לצבא.
אתה לא מבין שלי לא קל לשבת וללמוד, ואולי אני משקר לעצמי אבל אני לא עושה אתה זה מטעמי נוחות, קשה לי!! כל שנייה שאני לא לומד ויש הרבה כאלה המצפון חוגג עליי חופר לי בנפש ומשאיר לי צלקות, ואני אומר יאללה בא נעזוב את זה נלך לצבא.. לי במצב שלי כרגע הצבא הוא הבריחה.
הצבא זה דבר חשוב אני יודע כל החברים שלי כבר שם או שסיימו, כן אפילו מהישיבה שלי ואני נותרתי לבדי. למה? לא מטעמי נוחות.. אני אנסה להסביר לא בטוח שתבין.. אבל חשוב לי שתבין את זה: לפעמים בישיבה קשה לא פחות ואולי אפילו יותר כי אתה המ"כ המ"פ והרמטכ"ל ועקיצה שלך כלפי עצמך קשה פי אלף מעקיצה של מפקד, שם אתה משחק חתול ועכבר..
כל אחד יש לו מטרה עיקרית בעולם, קודם כל הוא צריך לדאוג שעיקר השליחות שלו תתמלא במלואה אח"כ הוא יפנה לשאר האידאילים החשובים, אבל קודם כל לדאוג שאת עיקר השליחות שלו הוא יבצע במלואה, ואני יודע שאם הייתי הולך הייתי פוגע בעיקר התפקיד שלי.. ההתכנסות שלי בישיבה לא מוצתה עוד לא טבלתי מספיק בים התורה ואני עוד חייב להישאר.. אתה לא תבין את זה.. אני יודע..אולי אתה אפילו לא מסוגל כי אתה לא שם.. אבל לפחות תבין שאני לא חפש"ן לזה אתה מסוגל...
נ.בלגבי השאלה ההלכתית האם אני מחוייב להתגייס גם במצב הזה, יש לי רבנים סמוך עליי שבררתי את זה,קצת אמון, תודה!!