"ואז, מיושנת ללא תקנה וסנטימנטלית ללא רחם, אמרתי- אנשים מוזרים, לו יהי חלקי עמכם".
השורות האלו חוזרות ומהדהדות,
חודרות ומעודדות.
האנשים המוזרים האלו כאן, תמיד.
"ארץ-ישראל שייכת לעם-ישראל"-
הם חוזרים ואומרים, חוזרים ומזכירים.
וכולם לועגים להם.
אבל קולם לא נמוג, אלא חוזר כהד ממקום משכנם- ההרים והגבעות: ארץ-ישראל שייכת לעם-ישראל.
דרכם קשה ורצופת מכשולים ומבחנים והם תמיד שורדים, כי אומץ וגבורה הם מנת-חלקם. כל מכשול ומבחן מחשל אותם.
והנה, האנשים המוזרים ממשיכים הלאה, מחוזקים ע"י האמונה בצדקת דרכם. הנה הם ממשיכים לעבר עוד ניסיון מלא תקווה להחזיר ולהחדיר את הסיסמה הישנה לעם: ארץ-ישראל שייכת לעם-ישראל.
העם לא רוצה לשמוע, אך האנשים המוזרים הללו אינם מתייאשים, מנסים לפרוץ את מעטה האדישות והניכור ולגעת בנפש היהודי ההומיה החבויה בתוך כל אחד מאיתנו.
כולם מנסים לחבל בדרכיהם, לשבר ולנתץ את חייהם,
אך הם בשלהם: ארץ-ישראל שייכת לעם-ישראל.
ממשיכים, ויום אחד* יצליחו.
אשמח לקבל הצעות לשיפור.
ואגב- ראוי להזכיר שהכל מבוסס על קטע מאת נעמי שמר.
----------------------------------------------------
*בהתחלה נכתב שם "ממשיכים, ויום אחד אולי יצליחו" אבל החלטתי להיות קצת יותר אופטימית ולהבטיח הבטחה שבוודאי תתקיים לכם- האנשים המוזרים.
תגובות
מלחמה, בכישלון וניצחון.