מה יהיה איתי?

עצובים

כי במשחה תצאון ובשלום תובלו ב"ה לבית המיקדש ועשיתם לי מקדש כל יהודי ה' מתכוון, ושכנתי בתוככם איך ישכון באיש עצוב זה מצד היצר הרע ?גרשי אותו התגברי עליו א את מאמינה בה' לו הפתרונות הרי אין עוד מלבדו,וכל מה שה' עושה לטובה לכל ירידה באה עליה למה להתעצב ,יש אנשים שאוהבים עצבות לא ששווה שתהיא עצובה בשבילם,השמחה והאופטימיות הם מנצחות, כוח המחשבה וכוח הדיבור יוצר דברים בעולם הזה,כמו שה' ברא במאמרות את העולם בדיבור כך גם אנו יכולים לבנות לנו עולם קסום ע"י מחשבה דיבור המביא למעשה כוח האותיות בתורה יש להן עוצמה,השאלה לאן מוליכין אותם לבניה ושמחה או לעצבות ולחיות הווה,מעכשיו בס"ד תכתבי רק שירים שמחים.ויהיה לך רק טוב זה מה שמחפסים אנשים לקרא,יהיה לך יום מבורך בהצלחה אסתר,

אם אני עצובה יוצא שיר עצוב אם אני שמחה יוצא שיר שמח... בד"כ כשאני עצובה יוצאים לי יותר דברים זה לא חייב להיות דווקא שירים זה יכול להיות גם סיפורים וציורים... גם בנאדם מאוד שמח יש לו פעמים שהוא עצוב, חוצמזה שאני לא בנאדם עצוב, אני בנאדם שלא מתכחש לעצבות שלי, יש הרבה אנשים שכשהם עצובים, הם מתעלמים מהעצבות ממשיכים הלאה, או לפחות מנסים להתעלם, גם אני הייתי ככה עד לפני כמה זמן, הדחקתי את כל מה שהעציב אותי את כל מה שהציק לי והייתי בנאדם שמח ממש, רק שאני יכולה להגיד לך שהחלומות שלי כמעט תמיד היו עצובים! וחלומות זה התת מודע כידוע... אני אפילו זוכרת שפעם כתבו באיזה סוף שנה אחת על כל אחת את הדברים שמאפיינים אותה... ואז כולם כתבו עלי אופטימיות, שמחה, אני עד עכשיו זוכרת איך אחת הבנות אמרה שתמיד כשהיא רואה כמה אני שמחה אפילו במצבים קשים, היא מצליחה להתמודד עם מה שקורה לה... אני זוכרת שבאותו ערב ישבתי עם הפתקים האלה ופשוט הייתי בשוק מעצמי, בנות כתבו שם שהם לא מסוגלות לדמיין אותי בוכה... ישבתי ככה כמה שעות הסתכלתי על הפתקים וניסיתי להזכר מתי התחלתי את כל ההצגה הזאת... את כל השקר הזה שאני בנאדם שעשוי מאבן, תמיד הייתי ילדה רגישה, בוכה הרבה אבל עכשיו כשחשבתי על זה תמיד הייתי רק בבית ככה תמיד בחוץ הייתי בנאדם שמח, ואז החלטתי שאני מפסיקה לשקר, לעצמי ולאחרים... וזהו מאז אני עצובה לפעמים גם בחוץ, עוד משהו שעזר לי לבצע את זה שעברתי לאולפנה עם פנימיה, ולא הייתי הרבה זמן בבית, אז לא היה לי איפה לפרוק ת'עצבות שלי, אז אנשים גילו שאני בנאדם עצוב, אחרי שהסכמתי עם זה שאני עצובה יכולתי גם להיות באמת שמחה, ככל שהנפילה לעצב היא יותר גדולה ככה העליה לשמחה היא יותר גדולה, ככל שהעצב יותר עצוב ככה השמחה יותר שמחה, אני יכולה להגיד לך שלפני זה כשהייתי שמחה מבחוץ עצובה מבפנים הייתי בנאדם שמתחרפן הרבה,כולם חשבו שזה משמחה הייתי מתחרפנת זה היה יכול להיות כאילו אני שיכורה לפעמים גם לא שמתי לב באמת מה אני אומרת, ממש שיכורה ולא מיין ועכשיו אני יודעת שזה פשוט היה התפרצויות של אמת, של מה שאני שומרת בפנים, הייתי צוחקת בלי יכולת להפסיק אומרת שטויות, רוקדת כמו מטורפת, זה היה בעצם מן שחרור כזה, וכל הזמן הזה של ההתחרפנות היו לי דמעות בעיניים ולא הבנתי איך אפחד לא שם לב שאני עצובהההה!!!!!! האמא של העצובה!!! שאני מיואשת!!! שההתחרפנות הזאת זה לא שמחה!!! זה עצב!!! זהו... גמרתי... כתבתי קצת יותר מידי אבל לא נורא... יומטוב...

שיר נחמד...
לפעמים דווקא מתוך העצב יוצאים דברים גדולים...
אני לא יודעת מה אתכם,אבל שיר שאני כותבת בזמן שאני עצובה(וברור שלא טוב להיות עצובים הרבה)מרפא אותי באיזשהוא מובן...
אני מוסיפה פה משפט מתוך "הכסא הריק" של רבי נחמן בשבילך-

"אם אינך חש בשמחה,העמד פנים.
אפילו אם אתה שרוי בדיכאון,התאמץ לחייך,התנהג כאילו אתה שמח.
והשמחה האמיתית...בוא-תבוא".
(שיהר"ן ע"ד)
והלוואי שנזכה כולנו להגיע לידי שמחה אמיתית!

אז מה רע? יהיה נחמד אם יום אחד תתנו לאנשים פשוט להיות עצובים בשקט, במקום לנסות להגיד להם שצריך להיות שמחים... תאמינו לי הם יודעים את זה לא פחות טוב מכם... הבנאדם יהיה עצוב ויוציא את זה בשירים עצובים- לא יודע למה,אבל זה נשמע לי די סביר.. בא לכם לעזור לו להיות יותר שמח ולהרגיש יותר טוב? תעודדו אותו או לפחות תגידו לו את זה נורמאלי, אל תתתנו לו הרצאות בנושא. זה לא ממש יעלה חיוך על פניו.

עכשיו, אני לא יודע איך קוראים לך, אבל שתדעי שעדיף לך תמיד להיות עצמך גם עם הוא פחות סמיילי כלפי חוץ...

מה יהיה?? יהיה טוב או שלא יהיה טוב, אבל רק לתהות בנושא לא יעזור או יגלה ת'תשובה...

ולגבי התוכן,
רק הצעה קטנה, תלכי עם האמת תמיד ובעז"ה בסוף תגיעי...
בהצלחה!