יצירות של ~~~~~~~~

אדם קטן,
מעבר למושגי הזמן,
לכתחילה, מחייך
או אז, לומד להלך,
וגם כשקשה, לא מוותר
וכשצריך, מתחיל לדבר,
אדם קטן-מתוק,
אדם קטן-תינוק.

אדם גדול,
יש אומרים, כל יכול,
לכתחילה, מדבר
שום דבר, לא בוער
ורק לאחר זמן,
מתחיל, להלך משם לכאן
ורק, כשהוא מכוון,
מתחיל לחייך, מעט,
חצי חיוך, לאט,
נזהר, לא לשמוח מידי,
כי: "מה יגידו ידידיי" (ידידיי?)
אדם

כל מה ששמרתי
עכשיו התפרצתי
שנים של שקר
מתגלות בהיסח דעתי

ואני מה חטאי?
אינני יודעת,
אינני שומעת,
מה יהיה איתי?

כל מה שהסתרתי
בקנאות החבאתי
בלי כל תקר
ועכשיו גדולה בושתי

וכולם כבר יודעים
כולם כבר שומעים
ורק אני בהתעלמותי
מה יהיה איתי?

כל מה שרציתי
ואיך שקיוויתי
לעולם טוב יותר
הסתרתי הכול לרעתי

'ההורים' חשב לעצמו צור באירוניה...אם מחשבים את מעיין, אשתו של אבא כאמא... אז באמת יש לי הורים ולא הורה...'הוא לא הבין את עצמו, בחיים הוא לא היה מסכים ללכת עם אדם זר הביתה שלו, הוא גם היה בחור ביישן הוא בחיים אפילו לא דיבר עם אנשים שהוא לא הכיר, 'מאז שאמא נפטרה נהייתי ילד סגור מאוד,' חשב צור... 'מופנם מאוד, רציני קצת... למרות שבתמונות רואים שלא תמיד הייתי ככה... יש תמונה אחת אני מדבר עם איזה זקנה ברכבת...

מה לעשות אני לא יודע,
קולות לידי ואני לא שומע,
האם אני צריך לעבוד?
או אולי בשביל העתיד ללמוד?
האם לעבור למקום אחר?
או במצב הזה להשאר...
לילה, מאוחר, הכל שקט,
זמן למחשבות, לדף ועט,
האם מישהו לי מקשיב???
אני אבוד! מעציב...
הי אתם!
מדוע יש לי יד
והיא לא מושטת לאף אחד?
תנו לי הזדמנות
זמן להשתפרות
בבקשה, גלו סלחנות!

טוב, השאלה בסוף הפרק היא אמיתית... ואני אשמח אם תוכלו לענות עליה... (גם כדי שיהיה לי איך להמשיך ת'סיפור וגם בשביל החיים...)
#####

"אז מה? מאיפה אתם מכירים?" שאלה חרות אשתו של מתניה תוך כדי שהיא מתעסקת עם השניצל ומנסה בכוח להפריד את הפתיתים, מתניה היה עם אוכל בפה אז צור ענה: "אמממ... מתניה פגש אותי באוטובוס... אז אה... הוא הזמין אותי..." "וואלה?! כמנהגו בקודש..." חייכה חרות, צור

אחותי הקטנה כתבה את תחילת הפרק... תודו שהיא מוכשרת!


שחר ניסתה במאמץ לפקוח את עיניה, היא לא הצליחה היא ראתה רק שחור, כשסוף סוף הצליחה לא ראתה כלום תחבושת גדולה כיסתה את עיניה היא חשבה שהיא מדמיינת היא סגרה ופתחה את עיניה אבל לא... התחבושת נשארה שום דבר לא זז איזה פחד, היא לא הספיקה לעשות כלום ליפני ששמעה קול לא ברור היא נבהלה מה קורא כאן איפה היא לכל הרוחות והשדים? למה היא עדיין

מתניה הסתכל סביבו ותר אחר מקום ישיבה פנוי, האוטובוס היה מלא באנשים, הוא הבחין בקצה של האוטובוס במושב שבו ישב בחור אחד, לבד, הוא התיישב וציין לעצמו באכזבה שהבחור ישן, מתניה אהב לדבר עם אנשים,... כ"כ הרבה אנשים יש בעולם לכל אחד סיפור חיים שונה ומעניין, אז למה לא לדבר עם אנשים? לעזור להם, להכיר עוד סיפורים, להיפגש עם עוד עולמות קצת שונים... לעזור לאנשים להגיע לדרך התורה, לדרך האמיתית והנכונה. ככה נהג

הוא רץ מהר, לא מסתכל לאחור, נדמה היה לו שקוראים לו אבל הוא לא הסתובב, זה היה יותר מידי! הוא צריך לחשוב, להתאוורר, להירגע, המשיך לרוץ מתמכר לרוח המכה בו מלפנים... למה? למה הוא עשה לו את זה? מאז שהוא היה קטן זה היה המצב, הוא היה ילד ממוצע, לא מהמקובלים ולא מהדחויים, תמיד היו לו חברים ותמיד היה אותו... את יוני, מאז שהם היו קטנים יוני היה משפיל אותו, פעם הוא עוד היה תוהה אולי העלבתי אותו? אולי פגעתי בו