שדה ירוק,
נשמה אבודה.
השמש זורחת
אך בפנים אפלה.
רואה הילדה,
במבט דומע
את כל השלמוּת,
היופי, הרוגע.
ייאושה גובר
צונחת על דשא
כואבת את האושר,
שאינו מנת חלקה.
והיא מתוסכלת
מדוע- מדוע רק לי שחור?
והכל מבחוץ כה פורח
מדוע- מדוע רק לי אין אור?
שדה ירוק,
נשמה אבודה.
השמש זורחת
אך בפנים אפלה.
מדוע?!
תגובות
לנשמה " האןבדת " שייכת
השיר שלך קישיר אותי לשיר שלי - בתור תשובה לנשמה ( חברה שלי כתבה את הפיזמון ואני את הבתים, אביא בית אחד אני לא יכולה לפרסם את הפיזמון בלי לשאול אותה)
ניצוצות של נשמה לעולם ירדו
לחפס את מקורם מימנו נבראו
מסתובבות ללא מנוח
מחפסות את עצמן בעולם הקטן
*בקיצור הרעיון של הפזמון הוא - שאנו מחפסים את הקרוב לנו במקומות אחרים ורחוקים ובעצם השמחה - הפריחה לא בשמים היא כי אם בתוכי- נישמתי , צריך לחפס בתוך עצמינו ונגיע לאמת
עלי והצליחי!
הערה- גם אם נראה כך, אין שלימות אושר בעולם לאף אחד!
אם אתה חושב שכן- זו טעות.
הבנתי שהשיר, אם כן, נכתב ממבט של אשליה, וסופו הסכמה והשלמה עם מצבו.