אין תשובה לשאלות קיומיות
הפעם זו רק אני, מול גזר הדין.
אבל מי אני אל מול הגורל,
מי אני למולך, אלוהים?
צלם אנוש, מול אשליה רוחנית.
בין החטאים של חיי,
בין הברירות שלאט נשמטו מידיי,
אמרו לי שעל טעויות משלמים
ואין לי כבר כסף לשלם,
הפעם אתן את כוחותיי.
בין החוויות שהספקתי לחוות
בין הסיוטים שכל כך רציתי לשכוח
נשארתי אני, עם תוית שחורה מאחוריי
שרודפת אותי בצינת לילותיי,
מזכירה שיש מחיר לחופש שלי.
בסך הכל שיחקתי משחק של הישרדות
בין טיפות הגשם, אני יודעת שיכה בי ברק.
אלוהים, רק אל תשכח, שיש לי עור רגיש
ולפעמים מה שמחזיק, לא פועם מספיק חזק
מיום ליום, רואים בבירור כל צלקת.
אולי תהייה לי תשובה לשאלות מהותיות,
עד יום הדין הבא, עד שתהייה לי סיבה לחיות.
כבר עייפתי מלרדוף אחרי אושר רוחני,
ואני על סף תהום אם זו אני מול אלוהים.
הפעם לא היה לי איך לפדות את חובותיי,
הפעם אשלם במחיר תקוותיי.
תגובות
ואני דווקא לא אהבתי אבל די מסכימה עם המסר.....
לדעתי זה שיר מקסים שכתוב הכי נכון שיש.
כל הכבוד!!