פורסם בתאריך י"א בתשרי תשס"ט, 10.10.2008
היא נסוגה אחורה,
מנסה לברוח מאנשים
לשבת בצד.
איפשהו
בתוך החושך,
יש גם כאלה שמנסים למשוך אותה בחזרה.
לפעמים היא נענית,
לפעמים היא שותקת ובוכה.
קטעי זכרונות שמונעים ממנה,
מונעים ממנה להמשיך הלאה.
מושכים אותה אחורה,
ליפול.
מתבודדת.
את הרעש היא משאירה מאחור,
את הרעש ואת ההמון.
יש לה את הרעש שלה באוזניים,
דממה רועמת שנעימה מכל מוסיקה.
יש לה את ההמון שלה בראש,
המון זכרונות שמארחים לחברה נעימה מכל אדם.
לפעמים היא צוחקת, שלא יחשדו.
לפעמים היא מגלגלת בין אצבעותיה פיסת זיכרון,
כמו סיגריה.
נושמת אותה עמוק, מתמכרת.
היא יושבת בצד.
לפעמים היא שרה, שרה לעצמה כדי להיזכר.
זכרונות מטשטשים עם הזמן.
רוב הזמן היא בוהה.
בוהה ובוכה,
שותקת ובוכה.
היא לבד.
תגובות
זה קטע מדהים!!
אהבתי ודיי הזדהיתי פה עם הרוב...
"רוב הזמן היא בוהה.
בוהה ובוכה,
שותקת ובוכה.
היא לבד. "-נכון..אבל כ"כ עצוב...
הכתיבה שלך, כנה, ישירה ובול פגיעה ללב..
רוצה עודדד!!!
תהילה.
יישר כוח!!
לא משנה שיש לי כמה הערות על הכתיבה כי רוב הפעמים מה שחשוב זה לא אם זה בדיוק טוב לפי כל הכללים אלא האם זה מהלב.
וזה ממש מהלב.
באופן כללי תמיד חבל להגיב ליוצרים על כללי דקדוק ועל הסגנון אלא להביט האם זה דברים שכתובים טוב ונכנסים ללב וזה המדד האמיתי.
אהבתי שכתבת מילה בשורה, ואז בשורה הבאה המשכת עם זה.. מוטיב חוזר יפה כזה.
זה חזר גם בדממה, גם ברעשים שלה.. וגם בסוף..
אין לי מה לומר. מדהים.
הזדהתי ממש!!
תודה!
וגם אני אצטרף לקריאה הנלהבת של תהילה- רוצה עודדדד!!!
את חייה בדמיון לא במציאות והשיר לא מענין
כי זה שיר ביקורת על ילדה שהיא מסכנה את קבעת
שהיא מסכנה אך הלואי אולי כתבתעל עצמך
בדרך כלל כך כשאדם עצוב חושב שכולם עצובים
עברי לשירי שמחה יותר חינני .