פורסם בתאריך י"ב בתשרי תשס"ט, 11.10.2008
ללכת?
מתלבטת.
לא בטוחה.
המקום האהוב עלייך, בילית שם 6 שנים.
ומצד שני- היא שם.
ואותה- את לא רוצה לראות.
-"אולי די להסתתר?"
-"אני לא מסתתרת!!" -עולה בי קול שני.
נחרץ. כרגיל.
-"לא מסתתרת? אז מה את?"- נעים להכיר, הקול הראשון.
-"אני.. אמ.. סתם לא נהנת שם.." מגמגם השני.
הפעם הוא לא שיקר.
זה באמת לא אותו מקום שהיה פעם.
כלומר, המבנה נשאר. האנשים נשארו, אבל השתנו.
-"אולי זה לא האנשים? אולי זו פשוט את שהשתנת?" -חוזר הקול הראשון.
-"יכול להיות, אבל זה לא משנה. סוף דבר- אני לא נהנת שם." חוזר הקול השני על עמדתו.
-"אם תלכי בגישה של להנות, את תהני..."
הקול השני נכנע.
הולכת.
ההיא שוב זקרה מבט, ליחששה משהו.
"אתה רואה? ידעתי!" הקול השני מנצל את ההזדמנות כדי להיפגע.
-"תרגעי, זה יעבור.. למה להיפגע? סיכמנו כבר שהיא לא שווה את זה.." כרגיל, הראשון. מפייס. מרגיע.
שותקת. מתעלמת.
כנראה שזה היה הצעד הנכון לעשות. היא השתתקה.
שוב היא שולחת את המבט החודר שלה.
את כמעט נכנעת.
אבל לא. הראשון עומד על שלו.
מחזירה מבט נוקב. ממשיכה להתעלם.
סוף סוף. הצלחת.
2 הקולות נאנחים בהקלה. נגמר עוד יום קשה. מתפייסים ביניהם.
2 קולות.
ילדה אחת.
אני.
---
חבר'ה, הפעם זה לא אותו סיגנון של קטעים שאני מביאה לפה, חשבתי הרבה אם להעלות, החלטתי לבסוף שכן.
אני אשמח לשמוע ביקורת בונה. תודה רבה.
אני הקטנה.
תגובות
וואו.. שוב, כ"כ אמיתי!!פשוט אוהבת בך את הרצון הבלתי מתפשר לעשות מה שנכון!
באמת שהשאיר בי "וואו", יצר הרגשה של משהו שהרבה זמן לא קראתי..
אהבתי ממש. קראתי לאט לאט..בין השורות. מדהים באמת,
ילדה,
שתדעי שאת הכי מדהימה בעולם!
ועוד נדבר..
זוהי פעם ראשונה שאני נפגשת ביצירה שלך, ונקשרתי!
ברכה והצלחה בכל מעשה ידייך ופועלך!
ממני שחוזרת לחיים:)
(גילוני שנעלם לאלתר...)
מורי'ה- אני חולעלייך! מה אני אעשה? אנחנו עוד נדבר.. :)
גילוני- תודה רבה! את מוזמנת לבקר בחממה שלי, יש שם עוד 2 יצירות.. ובלנ"ד אעלה עוד..
אשמח לביקורת בונה!!
אוהבתותכם!!
אין לי ביקורת בונה לומר.. |מתנצל|
אבל רק לומר שהייתי פה ואהבתי!
חשבתי אם לכתוב סניף או לא.
בסוף החלטתי לא לכתוב. אבל להביא רמזים, שמי יבין- יבין.
נחמד לראות שהבינו..:)
תודה.
זה כזה יפה.
כזה יפה...
כזה יפה.
פשוט הצלחתי להיכנס לתוך הדילמה שלך, הצלחתי לדמיין לי אותה בראש,
ונהניתי.
תודה לך:)
-וחוץ-מיזה, אני לא הייתי קוראת לך קטנה...-
הצלחת ליצור תחושת הזדהות, ממש הייתי איתך בהתלבטות...
מסתבר שזה קורה לכולנו...
המקום שהיית הכי שייכת, פתאום הוא טיפה זר לך לפעמים ולא רק בגללה...
עליה - דיברתם על זה אמיתי, פתוח לגמרי, בלי כבוד ?
אם כן וכמו שאני מכירה אותך עשית את זה אז באמת את נקיה לגמרי.
ככל שהיא תראה שאת רגועה בנושא, שלמה עם עצמך, (לא מתעלמת אבל חונקת ת'פגיעה בפנים...) אלא באמת את שלווה, המשכת ת'חיים שלך לגמרי, אז גם אותה זה יפסיק להעסיק והפוזות שלה יפסקו...
רק טוב, ילדה..שכוייח!
תודה על הכל!!
פלספ- מכות, זה מה שמגיע לך!
חיוכים- תודה נשמה, שמחה שנגעתי..:)
את לא קטנה, ממש לא!! את ענקית!תארת את זה כל כך יפה, ואני פשוט הזדהיתי
אולי בתור התחלה תשני את הכינוי,את ענקית!!1
"
ההיא שוב זקרה מבט, ליחששה משהו.
"אתה רואה? ידעתי!" הקול השני מנצל את ההזדמנות כדי להיפגע.
-"תרגעי, זה יעבור.. למה להיפגע? סיכמנו כבר שהיא לא שווה את זה.." כרגיל, הראשון. מפייס. מרגיע.
"
קשה לי לכתוב לך בלי להבין..
אבל את באמת לא צריכה לחשוב איך תראי,מה יחשבו,ועוד מיני פקלאך.
תהיי את,כמו תמיד.עצמך. וההיא?אם באמת ההערכה שלך לא מגיעה לה,ביי,אל תשימי,פשוט ככה
אוהבת כ"כ,אפילו מעריצה,ותמיד פה,אורית.
כ"כ הרבה קרה מאז..
תודה בכלאזת, אוהבת מלא!!
ואת באמת ענקית!!!
את כותבת כל כך יפה, באמת!!!