איך העזתי לשכוח כל יום של תמימות
בכל רגע של חסד, יש שנייה של שלמות
ואיך חדרת אל לילותיי, אל תוך לילה לבן
העולם קפא מלכת, ורק נשאר לנו הזמן.
ואת, את כל אותם ימי התום
כל אותן כוסות יין שלא מצאו מקום
את הצלילים של השעות הקשות,
הריח של הגשם, הצבעים של הרוח
בין מילותייך אני מצאתי לי מקום לנוח.
ואם שכחתי שיש משמעות לחלומות
את נתת לי את האומץ להמשיך ולחלום.
העיניים האלה מוחקות את כל הפחד,
כמה טוב שאת כאן, לפחד איתך ביחד.
ואת, את החמצן שיש לי לנשום
כל אותן תקוות קטנות שלא מצאו מקום.
ההשראה הרגעית בימים חסרי מוצא,
מקלט למחשבות שמחפשות טיפה לנוח,
בין זרועותייך אני מצאתי לי מקום בטוח.
את הפינה הקטנה בתוך נבחי נפשי
איפה שהכאב מרשה לעצמו לבכות.
בכל מקום הומה אדם, את הרגע הפרטי
את הניצחון המתוק במלחמה העצמית,
בתוך ים של שקרים, היחידה שאמיתית.
שיר שמוקדש למישהי מאוד מיוחדת. כמה שאני אוהבת אותה.
תגובות
אני יודעת שאת מודעת לזה שיש לך הרבה יותר טובים ועצמתיים,
אבל גם זה כתוב בצורה מקסמה,מביע רגשות פשוט ואמיתי.
יפה מאוד.