פורסם בתאריך כ"א בתשרי תשס"ט, 20.10.2008
בתמונות הכי יפות במוזיאון,
הצייר מת מזמן.
השאיר סימן בהסטוריה,
מקווה שנצליח לזכור,
גם הוא היה כאן, והוא לא יחזור.
גם הוא היה פעם כמוני,
אחרי הכל, בנאדם.
גם הוא אהב לפעמים
ולפעמים, גם הוא פחד
מהפחד, שלקח כל טיפת השראה.
הוא רק רצה שנזכור
שהיופי הוא בעיניי המתבונן.
ואולי רק הפעם,
המתבונן לא יתעוור, לא יישקר
כמו שתמיד הוא מעדיף לברוח.
הצייר מת מזמן,
האומנות שבקה חיים.
ונשארתי ידיים, מגואלות בדם
מקוות שתזכרו, גם אני הייתי כאן.
לפעמים אוהבת, עד הפחד עשה את שלו.
אז תליתי את עצמי במוזיאון,
להטביע את עצמי בהסטוריה.
השארתי מילים, במקום לדבר
אם היופי בעיניי המתבונן,
אז גם הפעם הוא בחר לשקר.
רציתי שתדעו שהתייאשתי מלחפש.
אז השארתי ציור, חשוף לשיפוטכם.
ואולי, רק הפעם, זה שיתבונן
ימצא איזה יופי, גוון מלנכולי,
טיפת אנושיות.
תגובות
הייתי שמחה לראות קצת יותר אופטימיות.
סך הכל החיים יפים!
שלושת הבתים הראשונים הם יפים יותר ואילו הבתים האחרונים משדרים עצב.
נראה ,שאדם צריך לחפש את החיובי בכל דבר, גם צייר חייב להיות מאושר על המתנה שה' חנן אותו ולהשתמש בכשרונו לכוון חיובי[ לפי רוח היהדות]
מצד שני אם הוא משדר יאוש- יש בזה חוסר הכרת הטוב לבורא עולם.
בכל אופן , יש כאן כישרון כתיבה.
יישר כוח!
חג שמח!
חזק!
זה שיר נוגע ואמיתי,בחינתי לפחות..
אז תליתי את עצמי במוזיאון,
להטביע את עצמי בהסטוריה.
השארתי מילים, במקום לדבר
אם היופי בעיניי המתבונן,
אז גם הפעם הוא בחר לשקר.
^^ אחד הקטעים שאני הכי אוהבת מכל השירים שלך!
זה אומר בשבילי כל כך הרבה!
זו יצירת מופת של ממש.
כל הכבוד.
חג שמח.
את הכתיבה שלך...
קראתי את כל השירים שלך,ואהבתי את האווירה שלהם-היא מיוחדת...
תודה