בס"ד
אני שיבולת זהב, נוצצת כלפי השמש
עומדת זקופה תמיד, היום כמו אמש.
העין צורבת כשלשדה צופה
אך תמיד אעמוד במקומי, זקופה.
כל השיבולים ברוח מתנודדות
לכל כיוון הם מתודות
ורק אני בזקיפותי עומדת
במרכז נלחמת ברוח הנושבת
אני שיבולת זהב, נוצצת אל האור
רואה איך לידי הקימו השיבולים עוד דור
ורק אני לנצח אעמוד
שנה, ועוד שניה, ודקה עוד.
כל שיבולת תחת משאה כורעת
מפילה את קשייה ובליבה חום בוראת
ורק אני, ממעל כולם
כמעט נופלת בעמדתי מעל כל העולם
אני שיבולת זהב, נוצצת אל ירח
כל דקה בשבילי סוגרת כרך
כולם נופלים, קמים בשמחה אחרי שהלכו לנוח
ומפילים משאם עם בוא הרוח
כל השיבולים כנועות
גרגיריהם מתמלאים לפי ענות
רק אני, שיבולת הזהב
עומדת, יכאב הלב כמה שיכאב.
אני שיבולת עם לב שבור, אך מתנשאת בקומה
מביטה מלמעלה בשדרה ההומה
אני שיבולת הזהב, עקשנית
בשבילי אין כיוון ותבנית
שיבולת אחר שיבולת נופלת מן הרוח
אך אני העזה לא אשן או אנוח
שיבולת זהב בין אלפי רגילות
ממנה הכוחות כמעט כלות
אני שיבולת הזהב, בי אוצר גלום
אך לעולם שמי יהיה עלום
אני שיבולת עם כאב עצור
כמו קנה אקדח נצור
שאר השיבולים, חברותיי, נותנות השתפכות
ואני, שיבולת הזהב תוהה אם לא עדיפה ההתחדשות
אמשיך לעמוד במרכז השדה, שיביטו בי השיבולים
כבר השלמתי עם היותי נדמית לכולם כניצבת ומבריקה לשמש לעולמים.
אני שיבולת הזהב. אבל לא- זאת לא באמת אני.
תגובות