יצירות של עם הנצח

בס"ד
אני שיבולת זהב, נוצצת כלפי השמש
עומדת זקופה תמיד, היום כמו אמש.
העין צורבת כשלשדה צופה
אך תמיד אעמוד במקומי, זקופה.

כל השיבולים ברוח מתנודדות
לכל כיוון הם מתודות
ורק אני בזקיפותי עומדת
במרכז נלחמת ברוח הנושבת

אני שיבולת זהב, נוצצת אל האור
רואה איך לידי הקימו השיבולים עוד דור
ורק אני לנצח אעמוד
שנה, ועוד שניה, ודקה עוד.

כל שיבולת

בס"ד

בזמנים...

אוקי. זה לא מקובל אולי- אבל הקדמה לשיר. הוא נכתב על דפי מחברת חשבון [אלגברה לכיתה ז', לרוצה לדעת], כי הוא נכתב כששרתי אותו לאחותי שאיבדה כדור [השיר מוקדש לה, בתוצאה ברורה]!
שתבינו את ערכו...

בזמנים יפים יותר
היית פורצת בשמחה
לשמע הבשורה
היית כף אל כף מוחה

בזמנים טובים יותר
היית מחייכת בצחוק
היית מבקשת
שאספר לך חוק

"אתה משוחרר" הודיע חייל צעיר ונחמד ליחזקאל בבוקר. "למה?" שאל בפחד ושמחה משולבים. שמח על שיחרורו, אך ירא כי שוחרר כי אין בו צורך, כי נתפס אחיו.
"לא יודע, החוקר אמר שאין לך מושג מהחיים. תנצל את זה- אתה האסיר הרביעי שמצליח להשתחרר ממנו בלי מעצר או מוות, ואתה היחיד שלקח לו פחות משבוע" אמר בחביבות. ולחש באוזנו "יהודי אני, אולם שוחררת באמת בטרם הספקתי לשחררך, לך!" לחש לו ופתח את אזיקיו. "תברח בטרם המשוגע

הוא אסף את הניירות הכתובים בכתב יד מבולגן, ונאנח. אין בררה, הוא חייב לכתוב אותם מחדש בכתב ידו המסודר, הקטן והצפוף.

השעה היתה שבע כשיצא מהביקתה והלך לביתו, אחרי ארבע שעות עבודה. הוא ראה את מנשה מדבר עם ירחמיאל כשעמד סמוך אל ביתו. מנשה יצא מרוגז מעט מחצר הבית. "מה קורה" שאל יחזקאל את מנשה. "אל תשאל, ניקא-ל, גם ירחמיאל וגם אביאל מסרבים" סיכם מנשה את השעות האחרונות. "מסרבים???" הידהד קול

בס"ד

היית רצה לשדה...

בזמנים טובים יותר
היית רצה לשדה
בזמנים טובים יותר
היית פורשת שערך
לרוח, מסביבך
אי שם בין שדות פרחים
ולצד מיליון חיטים
היית רצה לשדה

בזמנים הכי שווים
עיניך כמו כוכבים
נוצצים ובוקעים כל לב
בימים היפים
בלי שדה קוצים
היית שרה עד בלי די
וקולך מתמזג
במזמור הציפורים
נישא ברוח אל המעיין
היית

המכונית קיפצה בדרך העקלקלה. יחזקאל ישב שם, עם אזיקים, בין שתי שוטרים משופמים. לעצמו כמעט ולא דאג- הרי הם חייבים לשחרר אותו תוך שבוע ימים, או יותר ( "אם לא ימות במהלך החקירה" הירהר באירוניה). לאביאל דאג. הפחד כירסם את ליבו כמו תולעת ומחשבות איומות עלו בראשו. הוא סילק אותם וצייר תמונת מצב. "אני אהיה בכלא, אסביאל מבוקש, וכנראה מתחבא באיזה מקום. ירחמיאל נשאר עם הוריו. הוא יודיע למישהו שהוא נעצר. אנשי ההגנה

יריה, עוד כמה אחריה, ודממה.

הם ברחו כל עוד רוחם בם. כולם היו כבר ידועים בפעילות האצ"ל. ובמקרה נזדמן למוקד ההתנקשות עיתונאי עם מצלמה. הוא ימצא את שמם, והם יהפכו ל"וונטד", מבוקשים.
הם רצו ליער אפל ונבלעו בו. הכל, רק שלא יתפסו...

@@@

קול שריקה העיר אותו. הוא פקח עינים, וחשב כי חלם. הוא ניגש רק לפתוח את החלון וחזר לישון, אולם...
שריקה, ועוד אחת, ואבן נזרקה לחדרו.
"ירחמיאל,

הקדמה: שלושה אחים, שלוש דעות, שלוש מחתרות. הדמויות המרכזיות הם שלוש-

אביאל- בכינוי רפאל- 17-לח"י
יחזקאל- בכינוי ניקא-ל-19- הגנה
ירחמיאל- בכינוי ישראל- בן 16 -אצ"ל

הערה:
הכותבת היא בת דודתי החמודה, שאין לה מחשב בבית... היא תשמח אם תנחשו בת כמה היא, ואני אגלה לכם בשמה בסוף...

ולסיפור...

הוא יצא מהבית חרש, הביט לכל הכיוונים, העיף מבט מתגעגע בדלת הבית

ים כחול עמוק השתרע מול עיניה
ודמעות עקשניות זרמו בלי משגיח על פניה
היא ידעה מה היא רוצה. היא רוצה את הפשוט, את האמיתי ביותר.
היא לא רוצה את הזוהר. חסר לה משהו אחר.
היא רוצה את הצינעה, הפשטות, הרחק מאור זרקור.
היא יודעת. היא מחפשת את המקור הפשוט של האור
כבר שנים היא חושבת על זה, מחפשת את שהיא רוצה.
מחפשת איזו... גדר עם מוצא.
אבל הכל שחור, אטום למחאות
נמאס לה להיות