"אתה משוחרר" הודיע חייל צעיר ונחמד ליחזקאל בבוקר. "למה?" שאל בפחד ושמחה משולבים. שמח על שיחרורו, אך ירא כי שוחרר כי אין בו צורך, כי נתפס אחיו.
"לא יודע, החוקר אמר שאין לך מושג מהחיים. תנצל את זה- אתה האסיר הרביעי שמצליח להשתחרר ממנו בלי מעצר או מוות, ואתה היחיד שלקח לו פחות משבוע" אמר בחביבות. ולחש באוזנו "יהודי אני, אולם שוחררת באמת בטרם הספקתי לשחררך, לך!" לחש לו ופתח את אזיקיו. "תברח בטרם המשוגע יחליט אחרת" אמר בלחש וליווה אותו ליציאה. "להתראות" אמר לו יחזקאל בחיוך.
הוא תפס טרמפ עם משאית שעברה באזור. הבית נראה לו יפה מתמיד, כה שליו ונעים. "אמא, חזרתי" הודיע. אמו נבהלה מעט לראותו. "מה קרה?" שאלה בחרדה גלויה. די היה לה בילד אחד מבוקש, אשר פניו ניבטות אליו מכל קיר וקיר.
הוא סיפר לה בקצרה והתקלח, אחר יצא לחורש, למפקדה.
"וואלה, ניקאל- חשבנו שמתת" שמח לקראתו דוד. "יש בשבילך חדשות- אבל לא מרשים לי לקרוא אותם, זה "רק למפקד" אמר בתלונה וליווה אותו פנימה. "ניקאל, יצאת בקלות" אמרו לו. הוא חייך חיוך קלוש, ומנשה שאל על הנושא שהעיק לו מכל-
"מה קורה עם אביאל?"
הוא התעלם ונכנס לחדר שלו, של המפקד. כלום לא השתנה מאז עזב את החדר, למעט דפים צפופים שהונחו על השולחן הישן. נדמה היה לו שחלפו יובלות מאז היה בו לאחרונה, וצייר את הסמל היטב, מחדש.
הוא קרא את הדפים- תכנית פעולה של האצ"ל, לרציחת שלוש קצינים נפרסה לפניו. האיש האלמוני הוסיף למה חייבים לסכל את התוכנית, משהו על יחסיים בגבול עדין. "בשבילם, האצ"ל, ההגנה והלח"י הם כמעט אותו דבר. אותה קטגוריה- יהודים. זה יפגום ביחסים"
הוא הבין היטב את הצורך למנוע פעולה זוט. הוא שיער כי מלבד לשלוש קצינים הם יהרגו מספר חיילים ויכולה לפרוץ מלחמה.
הוא ערך רשימה של 11 אנשים, והוא כמובן יבוא.
אין בררה, גם אם זו תיהיה מלחמת אחים, יהודי מול יהודי. אין בררה, הם חייבים להילחם.
@@@
האוויר היה קריר, ירחמיאל ניסה להתעלם מההרגשה שיש באזור מישהו חוץ מהם. הוא הרגיש כאילו ניתן לחתוך את המתח עם סכין. הם פשוט עמדו שם, בקרחת יער קטנה דרוכים, והמתינו.
הם הביטו בחילים החמושים שהתקדמו לקראתם. עד מהרה קשרו את כולם, ורק אחד מה'כלניות' נפצע קל. הם היו אמורים להסיע אותם למפקדה, לחקור ואז להרוג.
ואז-
קול דיבור נשמע, אולם לתדהמתם המילים היו בעברית.
@@@
יחזקאל הביט על הפנים שניבטו אליו מהשביל. אנשי האצ"ל. הוא חש כי הם מקיפים אותם. ואז הוא פתח את פיו. "מי אתם" אמר הוא ואחד המקיפים אותם יחדיו. קולם היה זהה, וקול האלמוני היה מוכר. יחזקאל היה בטוח כי שמע אותו לא פעם אחת. גם ירחמיאל חש זאת.
"מי אתם?" ענה לשאלת האיש. האיש דיבר איתו בו זמנית. הם לא הגיבו.מ ירחמיאל פנה אליהם. "הסתלקו מהשטח, ולא ניגע בכם" קרא. יחזקאל סירב. "הסתלקו אתם מהשטח, ולא ניגע בכם" אמר יחזקאל בקול יציב. הם היו 12 לוחמים מנוסים של ה'הגנה', מול שמונה אנשי אצ"ל, ובטח כי ינצחו. אולם כאב לו להילחם באחים, ביהודים.
"חבל להילחם" אמר. "המצב לטובתנו. לכו".
הוא הבין מהפרצוף של הצעיר שזה לא הולך ככה. האצ"ל לא יכנעו לו- הם בטוחים שינצחו. בטוחים.
ואז, נשמעה יריה, בודדת, ששלח אחד הלוחמים מהאצ"ל לאוויר. יריה אחת- ואז אש.
הם החלו לירות אחד על השני, משתדלים רק להפחיד, או לפצוע קל.
ואז-
דוד, שניצב מימינו של יחזקאל ירה כדור לעבר החושך, לא מודע לכך שניצב שם חיל מהאצ"ל. ואז הבחור מהאצ"ל, שדיבר בו זמנית עם יחזקאל, קלט את זה. היה מאוחר מלזעוק לבחור לברוך. בחלקיק השניה הוא קפץ לכדור, מקריב עצמו. מבעד לאורות הקרב הספיק להביט בפני העלם האלמוני שבאמצע קפיצה. וזעקה נמלטה מפיו, כאשר זיהה את אחיו ירחמיאל. "ירחמיאל" החל זועק. ירחמיאל הביט בפניו באמצע הצעקה, בפעם האחרונה, באלפית השניה- ונדום. הכדור פגע בליבו.
יחזקאל רץ, לא היה אכפת לו מהיריות, מהכדורים ששרקו סביבו, מצעקות החברים, מרעש צעדים לא מזוהה. המרחק כמה צעדים נדמה היה לו כנצח. החיל שניצל בזכות ירחמיאל החזיק אותו, אולם נסוג מפניו. הוא החזיק באחיו השותת דם, והרגיש כי מישהו נוסף נושא את אחיו. ירחמיאל הביט בעיני הבחור הזר, ובעיני יחזקאל, ואז נדם.
@@@
המצבה הטריה הבזיקה לעברם בשמש. האם הבוכיה עמדה בצד, מתיפחת. יחזקאל ואביאל הביטו זה בעיניו של זה. אביאל הוציא בהיסוס את הסמל האדום מדמו של אביאל, סמל האצ"ל שהוציא מכיסו, ואת הסמל של הלח"י, שצויר בסגנון זהה.
יחזקאל הוציא מכיסו שלו את הסמל היפהפה של ה'הגנה' שצייר, והניח על קברו של ירחמיאל. סמלים בכתב זהה, אותו סיגנון, אותו דף בדיוק, אותו העיפרון.
הוא הביט בפניו של אביאל, כשדמעה זולגת על פניו. יחזקאל העיף מבט אחרון בקברו של ירחמיאל ואז נשא מבטו לשמים הבהירים, רואה את השמש למעלה, חושב על אחיו המוטל בקבר.
הוא הביט שוב בסמלים, שלושת הסמלים. שלושה סמלים, שלושה דעות, שלושה אחים...
תגובות
נהניתי לעקוב. יישר כח.
זה יכול להיות ספר ממש, אבל בגלל שזה ת'כלס לעבודת בית ספר, ושהמורה שלי מצלמת את זה לכל הבנות שבקורס [15+] ואיתו עוד כמה סיפורים, תפזורת וכו', אני גמרתי את הסיפור ממש בהתחלה שלו...