ים כחול

ים כחול עמוק השתרע מול עיניה

ודמעות עקשניות זרמו בלי משגיח על פניה

היא ידעה מה היא רוצה. היא רוצה את הפשוט, את האמיתי ביותר.

היא לא רוצה את הזוהר. חסר לה משהו אחר.

היא רוצה את הצינעה, הפשטות, הרחק מאור זרקור.

היא יודעת. היא מחפשת את המקור הפשוט של האור

כבר שנים היא חושבת על זה, מחפשת את שהיא רוצה.

מחפשת איזו... גדר עם מוצא.

אבל הכל שחור, אטום למחאות

נמאס לה להיות בעלת המחמאות

הכל שחור, למרות שהוא מלא זוהר

עם חיי הפקר, בלי וותרנות, חיים עליהם חולם הנוער

חיים מלאים, אך חסרי תוכן פנימי.

חיים- ללא משהו אמיתי.

והיא חוזרת לים, רואה שחף דואה

צחור, פשוט- בה הוא בוהה

היא מחפשת נחמה, יודעת שיש סיכוי

אך במהרה מתברר לה כי זה חלום, או ביטוי

היא מסתכלת לים, ומבינה שלכל ים יש חוף

היא חושבת על זה שגם לחייה יש סוף

היא יודעת שמסתכלים, על הדבר הלא חשוב

ואז קולטת שעליה אחורה לשוב.

היא מסתובבת כמעה, וחוזרת לים

מרגישה שלו יש לב יותר חם

היא מרגישה שהגלים מנסים אותה לנחם

מחפשים אותה, עליה לרחם

היא מתבוננת בו שוב, לקו האופק

השקיעה המשתלבת בים נוטעת בה איזה חוזק

והיא מסתובבת, מנגבת את הדמעות

מביטה פעם נוספת, לראות

וחוזרת לחיים הרגילים של זוהר, וליבה נצבט כשהיא מתעלמת מכל הטוהר...