אף פעם לא אדע להעריך את טיפת האושר
אם לא אלמד את עצמי לקבל את הרע.
זה שיר שהייתי צריכה לכתוב,
כדי להזכיר לי מידיי פעם
שתמיד יש למה לקוות.
אף פעם לא אלמד לקבל את עצמי
אם לא אדע להתמודד עם המציאות
אין לי מקלט להניח את ראשי,
עכשיו כשהוא מלא בהזיות ובפחדים
שבאים ומציקים מידיי לילה.
אף פעם לא אצליח לבנות לי חיים
אם אמשיך לאגור בי מהעבר טעויות.
זה משא כבד מידיי לכתפיים כל כך טעונות.
כמו מילים שיושבות על הלב, פזמון חי ובועט.
זיכרון שעולה מידיי פעם, גם אותו קשה לי לשאת.
זו רוח חיים ישנה-חדשה,
שנושבת בעורפי, נושפת ומזכירה
שאף פעם לא אצליח לראות את האור
אם לא אשלים עם העובדה
שלפעמים,נגזר עליי לחיות בחושך.
תגובות
אשרייך!
אני מאוהבת בשיר הזה!
פשוט,אני תמיד קוראת אותו שוב ושוב ואף פעם לא נמאס לי ממנו!
התחברתי בצורה יוצאת דופן!
אין עלייך נשמה,את פשוט מוכשרת כל כך!
זה הרבה יותר משמעותי בשבילי.