להסתכל לעצמי בעיניים.

הבדידות חזרה לצייר את עצמה
בתוך מעמקי נשמתי.
והאושר ארז מזוודה ונסע
בזווית של העין, איך הוא מתרחק
הוא רק שכח להבטיח לחזור.

היה לי יומן עם רישומים של סדר יום,
ואת היית לי סיבה לשמור על שפיותי.
זה לא שלא ידעתי שזה לא לתמיד,
אבל את לימדת שתמיד טוב לקוות.

הלילות חזרו להכות בי
והנשמה לא יכולה לישון בשקט.
בריח הזה יש משהו מוכר
זה בטח עוד זיכרון של עבר,
אתה יודע,גם הוא קופץ לבקר מידיי פעם.

והיה לי ספר עם רישומים מקושקשים
ואת היית לי הסיבה להירגע קצת לפעמים.
ראיתי את הסוף עוד לפני ההתחלה
כנראה שלא תמיד יש מקום למחילה.

ושוב הצער חזר לשכון בתוכי.
והאושר שידעתי מבקש את סליחתי
הוא מפחד להביט בי, וככה הוא עוזב
אף פעם לא הבנתי כמה זה כואב
להסתכל לעצמי בעיניים.