הבטחתי לעצמי
לסלוח להם על הכל,
למחול על מה שהיה.
לפתוח דף חדש
ולשכוח מילים עפות באויר
ופוגעות עמוק עמוק
בלב, שעכשיו סולח
ואוהב.
הבטחתי לעצמי-
להשתנות בתפיסת חיי.
לנסות להבין את הלא מובן לי
להשתפר ברצונותיי
לא לקבל דברים כמובנים מאליהם.
הבטחתי לעצמי- להאמין. באמת.
הבטחתי לעצמי הבטחות,
קרעתי רקיעים בהצהרות.
ושוב, התאכזבתי.
אולי להפסיק להבטיח?
ואולי כבר עדיף להתייאש?
לא לכל דרך יש מוצא
אולי דרכי נגמרת כאן?
אולי, להפסיק לקוות?
מה יש בה, בתקווה, שכולם מאמינים בה כך.
ואולי.. אולי...
אולי יבוא יום ופשוט אלמד
אולי יבוא יום ולא אפחד
להסתכל לעצמי עמוק בתוך העניים.
ואקבל. ואוהָב.
כזאת אני..
תודה לבת מלך המדהימה, שעזרה לי בשיפצור הקטע. תודה.
תגובות
:P
משום מה נראה כאילו נגמר לך הסוס לקראת סוף הקטע ולכן הוא יצא ומרגיש קצת יותר חלש -אבל עדין זה קטע נחמד.
יישר כח!
אבל עדיין- התחושות נשארו.. והם לא הולכות.
אז לפחות בשמץ של אופטימיות "אולי יבוא יום ש.."
זה מה שניסיתי.
תודה רבה!!
איזה כיף לך שאת יכולה להחליט דברים כאלה...
לא יכולה כבר עם הדמעות האלה, שצצות בלי קשר..
את לא יודעת כמה השתנית,את לא יודעת..
חיפשתי הזדמנות לומר לך, את מדהימה.
מדהימה, זהו.
:]
קראתי היום, שאף אחד לא מצפה ממך להאמין, בלי לבדוק במה את מאמינה.. אני אראה לך את זה..
תחקרי, תמשיכי לשאול ולבדוק, ואז תאמיני.
אוהבת.
איזו תבונה מדהימה.. אני גאה בך!
את לא יודעת עד כמה.... סומכת עליך שעוד יבוא היום....
אוהבת כל כך!!!