כשהצבא בליבי יזדקק לעזרה
וחומות מנוחתי יבקשו הגנה,
ואם הקרב על חיי יסתיים בתבוסה
אני אפול בין חומותייך.
אם לא יהיו לי יותר מילים לירות
אם לא תהיינה לי עיניים לראות
אם רגליי שטופות הדם לא ימצאו מנוחה
אני אלך את צעדייך.
גם אם הצער ירד עליי כמו גשם
והפחד יטפטף כמו מים זורמים,
אסחף איתך עד לקו החוף, ושנייה לפני שהכל יחלוף,
נחלים של אכזב יהפכו שוב
לים איתן.
וכשאחרון החיילים יצנח,
ועל החומות יונף הדגל הלבן,
בפסגה של חיי לא יישאר לי דבר
מלבד זיכרונותייך.
וגם אם הצער ירד עליי כמו גשם
והפחד יטפטף כמו מים זורמים
אסחף איתך עד לקו החוף, ושנייה לפני שהכל יחלוף
נחלים של אכזב יהפכו שוב
לים איתן.
וכשאתעורר לבוקר שאחרי,
מעט פצועה, אבל עדיין הולכת
לאורך חוף הים שלמרגלות ההר
אחייך כי בזכותך הקרב שלי הוכתר
בניצחון.
תגובות
זה נראה כאילו כן.
ממש יפה. באמת.
יפה! כתיבה ממש מיוחדת ויפה!
אפשר לומר שדי התחברתי... (לפחות בקשר לזה אני מתחברת לדעות שלך......:-) )
"נחלים של אכזב יהפכו שוב לים איתן"...=)