התמונות השחורות רצות
על המסן הלבן בתוכי
בתוך הראש שלי הכל קורה מהר
קצת מהר מידיי בשבילי.
מישהו למעלה מחלק לי הוראות,
איך לזוז ובאיזו זווית להסתכל לשמיים,
כך שהעיניים שלי יראו שאני מאושרת.
הוא יודע כמה שאני שונאת לשקר..
הדמויות שמתחלפות בחיים שלי
לא נותנות לי שנייה לעצור,
לשאול איך הפכתי לדמות משנית
בסרט הדוקומנטרי שלי?
משהו כאן גורם לי לפחד
שלא יהיה מי שיצעק איתי 'קאט'
כשמטבעם הדברים יסתבכו,
ואז אני אשאר כאן לבד.
אז הם הביאו חברים שיספרו עליי
שאהבתי למצות כל רגע בחיים.
שחיפשתי אהבה וכמו באגדות,
הנסיכה הפכה לכרכרה מזהב.
והתמונות השחורות במסך הלבן
שיפסיקו לרוץ, זה מהר מידיי בשבילי.
איך זה יכול להיות שמצאתי את עצמי
דמות משנית בסרט הדוקומנטרי שלי..?
ורק את נשארת איתי לא וויתרת עליי
גם אם לפעמים הכל קרה מהר מידיי,
הלכנו ביחד בכל אפקט של אש,
ובכל אפקט של מים קצת פחדנו לטבוע.
הם הביאו אותי לבית נעוריי,
שאלו לשמו של זה שחרוט על העץ
זה שחרוט לי על המדף הכי עמוק בלב
זה שאת שמו נזכיר בכתוביות של מעלה.
והתמונות השחורות במסך הלבן שלי
הפסיקו לרוץ, ועכשיו זה כבר בסדר בשבילי.
יותר טוב שכתבו לי סוף דרמטי בתסריט של עצמי
וכך אני רק דמות אורחת בסרט הדוקומנטרי שלי...
תגובות
קראתי את זה פעמיים וזה בהחלט חומר מעניין.
באופן כללי הכתיבה שלך מעניינת.