יום של בדידות

הוא איים להטביע
לשווא
[הייאוש יודע לשחות].

הכתיבה מדהימה,
הסוגריים כ"כ מוסיפות..
מדהימה.

של כפור ויאוש.
כתוב טוב. דיי זורם למרות הנושא השקוע...

אבל אנחנו צריכים לזכור שלא מספיק לשקוע בתוך היאוש, אלא גם צריך לדעת ללמוד לעלות ממנו, לעבור הלאה [אהמ אהמ...]

 

הימים האלה הכי קשים והכי חרוטים לך על הנשמה...

אני אגיד ת'אמת, היום עבר עליי משו ממש ממש דומה.
עם חברה ממש קרובה שלי.
וישבתי ולא רציתי לדבר עלזה עם אפחד.. והייתי חייבת לפרוק, וניסיתי לכתוב-
ולא הלך לי.
ואת פשוט, כאילו כתבת אתזה בשמי..
בדיוק מה שהרגשתי.
רק שאני כן יודעת לבכות..:-(

תודה על מי שאת!! יא מדהימה!!
אוהבתותך.

ולפעמים אני ממש שוכחת שאת פה.
אהממ..

ממש אהבתי...

יפה....

אהבתי הכי את הבית הראשון...
הסוגריים באמת מוסיפות=)

למרות שאת שונאת שאני אומרת לך את זה-
אני חושבת שאת צריכה לעבוד על השיר הזה יותר..
הישר טויב ויפה.. אבל יש כאן מין בלבול..

"מחזיק ודוחף-
הוא איים להטביע
לשווא"--->את מי?
ואת זה הבנו מכאן:
"[הייאוש יודע לשחות]"
אם לא היית עושה סוגריים לא היינו מבינים מה הולך כאן..ולכן נראה לי שכדאי יותר להבהיר את עצמך,להוריד את הסוגריים ולעשות משהו דומה אך יותר מובהר.

הבית השני קצת יותר מובהר (חוץ מה- "[אני]" בסוף)
והסוף יצא מעולה..
לדעתי היית יכולה להוציא משהו יותר טויב אם קצת יותר מאמץ..

בהצלוחה!
אוהבת תמיד:)