פורסם בתאריך ה' בכסלו תשס"ט, 2.12.2008
למה פגישות המחזור שלנו
הפכו להלוויה וערבי זיכרון?
למה אנחנו צריכות לחזור לאולפנה
ולפגוש נרות נשמה ומכתבי יגון?
למה,לעזעזאל,למען ה'
למה המחלה הארורה הזו פוגעת בכולם
בהם,
בסגן מנהל,
במורה למגמה שלי,
בסבתא,
ועוד קרובים,ידידים.
בשבילם אלו לא חיים!
כואב לי הלב,הבטן,המוח,
הראש,התקווה,המצב רוח
חברה מתקשרת אלי מתנשפת ,בוכה
ובלי שתספר כבר הבנתי
איבדנו עוד...
תגובות
עצוב, מרגש...
אין מילים..!!!