'יהיה טוב, תאמין בעצמך...'
כבר לא צריך אותך.
מה את עושה פה, בעצם?
רק מנסה ללכת הביתה.לברוח.
חסרת תועלת שאת..
שתיקה מעיקה, תפתחי את הפה, תוכיחי שאת.
שאת מה?
שאת לא שווה כלום.
ההרגשה הזו, שאת רק.
רק קטנה. רק חמשושה. רק בת 15.רק.
אל תרגישי אידיאליסטית,
את רק חוזרת על הפעולה מאתמול.
את לא באמת מאמינה, כשתגדלי תביני.
תלמדי לדבר ברצינות, בלי לחקות אחרים.
ללמוד לדבר, פרויקט.
ולמה ללמוד לדבר? מי יקשיב לך?
דווקא אלה שחשבת שיהיו שם, לא.
רגע, את נהנת להכאיב לעצמך?
לכי. רוצי. תברחי.
את לא נחוצה. תעלמי.
תגובות
אבל....
ישלי כמה הערות:
בארור שצריך אותך!!!! "רק" תסתמי, אוקע??
אוהבת...
בעזהי"ת
הרגשה שכ"כ, כ"כ כ"כ כ"כ עולה, כ"כ הרבה פעמים... וכ"כ מכאיבה.
אאוץ'.
ביטאת יפה.
;-(
|מזדהה|
אין לי מה לאמר לך, חוץ מ'מדהים'.
אין, זה כ"כ התחושות שאף פעם לא ידעתי לבטא..
ולמה ללמוד לדבר? מי יקשיב לך?
דווקא אלה שחשבת שיהיו שם, לא.
רגע, את נהנת להכאיב לעצמך?
וואו.. כ"כ חזק.
זה מדהים,
את מדהימה.
אשרייך.
פלספנית-כולנו מרגישים ככה מדי פעם, צריך רק לשמור על גבול ה'מידי פעם'..
מלכה- תודה, תודה, תודה :]
תורת אמת- הכותבת כותבת על עצמה.
יומטוב :]
לכולם יש רגעי חוסר בטחון
הכותבת, אבל נניח שיש חשיבות לגיל כמו שאנו נהנים לתת כי הרבה יותר קל כשהכל מוגדר כמעט מטתמטית, וכשנהיה הורים נחכה למשברים רק בגיל עשרים ושום דבר לא השתנה בעולם ובסביבה, נניח.
הרב הגאון הרוגצ'ובי אמר שאם גיהנם יקבל על שחשב על תורה גם במקומות מטונפים, ובמקום כזה כשאנשים לא כותבים מילים ריקות, נדע שעל שלא ידענו להקשיב בכלל. יצאנו גדולים עם סיסמאות שמראות עד כמה אנו בוגרים יותר.
[כללתי את עצמי מהעובדה הפשוטה שגם אני לא תמיד שם לב ושכל, לא מספיק. אבל מודעוּת,
לך- יש?]
הכי מצמרר שהזדהתי.
אני פשוט לא יכולה להתנתק מכאן.
(למה אני ממשיכה לדבר? הכי נכון זה לשתוק, אחרי קטע כזה. הרסנית שכמותי.)
עכשיו הבנתי ממש..
הייתי אומרת כך :
ואי, את בת 15..מי היה מאמין,
כמה אפשר בגיל הזה..
אולי כדאי להגיד לו.