הרגש מטפטף טיפות טיפות
על הבמה הזאת, רואים הכל.
עוד מעט יידלקו זרקורים
ויסתירו מה שנאמר בחצי קול.
צלילי הפסנתר הם המפלט היחידי
מפסגת חייך הריקה מתוכן.
טפסי בסולם הנכון אהובתי
הפעם אין אפילו תהום שמחכה לך.
את יודעת, הבכי הוא רק צליליו של הצער
ושתיקה לפעמים אומרת יותר מהמלים
כשתשירי למי שאינו רוצה לשמוע דבר
זכרי לשמור קצת אוויר, שיהיה לך למחר..
כמו מחול מטורף לצלילים של דו מג'ור
אופרה זועקת לחפש אחר גיבור
את סיפור חייך את עוד תזכי לשיר בקול
על הבמה הפרטית שלך, תדברי על הכל.
את יודעת, הבכי הוא רק צליליו של הצער
השתיקה שלך אמרה יותר מכל המילים.
כשתשירי למי שאינו רוצה לשמוע דבר,
זכרי לשמור קצת אוויר שיהיה לך למחר.
ברחי כל עוד יש לך הזדמנות
חזרה למציאות, גם היא ריקה מתוכן.
טפסי בסולם הנכון אהובתי
לא יהיה מי שיתפוס אותך אם תפלי
והפעם, אין אפילו תהום שמחכה לך...
תגובות
ברור לי גם שרוב הכותבים והיוצרים באתר הזה לא מזדהים עם הדעות שלי.. וזה בסדר..זכותם ;)
תודה רבה על התגובות!
המשפט שבה את ליבי הוא "הבכי הוא רק צליליו של הצער"
כל הכבוד להבחנה העמוקה הזו.
אני יודעת שזה נשמע קיטשי, אבל מוזיקה זה באמת החיים שלי. והכתיבה, מאז שלמדתי לכתוב...
שבוע מקסים :)
יישר כוח!
שיר אמור להציג את הרגשות של מי שכתב אותו/מי ששר אותו.. ויש אנשים שיתחברו ויש אנשים שלא..
אלה הרגשות שלי.. בין אם אתה מתחבר אליהם ובין אם לא..
וסוף אופטימי...?
נראה לי שלא צריך להיות חכם גדול כדי להבין כבר את הסגנון שלי.. תעבור קצת על השירים שלי, ותראה שאין אצלי סופים אופטימיים.. האופטימיות שלי לא מתבטאת בשירים.. מה לעשות...