בעז"ה.
לזעוק, לצעוק, להגיד.
ומה תגידי?
הרי אין לך דבר, שראוי להישמע באוזניי אחרים.
לא משנה מה להגיד, העיקר לדבר.
העיקר שישמעו
שידעו שהייתי פה.
צומיסטית.
לא נכון! פשוט, כזאת אני. וצומי זה סוג של מחלה.
אני לא חולה.
עובדה.
שמה? אני אוהבת חֵבְרַה, זה הכל!
ויש בי בפנים בלבול, ואותו אני רוצה שאנשים ישמעו.
את מנסה לגרום לאנשים לטבוע במערבולת התהיות שלך?
לא, רק שיעזרו לי.
אני נואשת, את לא תביני אותי.
ואת מבינה את עצמך?
לא, אבל.. אולי אנשים אחרים יוכלו לעזור לי.
הם לא, את לבד.
את בטוחה?
יותר מאי פעם,
צומיסטית--
תגובות
בכלזאת- יפה.
מסוג הדברים שאני לא מסוגלת לומר, את מטיחה את האמת בלי פשרות- ועל כך- אני מעריצה אותך.
בס"ד
[ככה רצחת אותו?]
כן, זה מזכיר את הסגנון של אורית- אבל אין שום פסול להשתמש בכלי חופשי לביטו'י התחושות שלך... [באופן די מפחיד לכולם פה יש אותם התחושות... אוך, בנות בגיל ההתבגרות זה משו...]
ואי, מלכה. קראתי את זה כמה פעמים, וכל פעם אהבתי יו'ותר וי'ותר. מדהימה שכמוך.
בעזהי"ת
כ"כ כ"כ הרבה פעמים אמרתי, ואני עדיין אומרת, את זה לעצמי.
וואו.
קשה, קשה..
צאי מזה! ותעשי טובה לאנושות אבל תעזרי לעצמך ובזה גם לאחרים.
ברור שיש המון אנשים סביבך שהיו רוצים לעזוור, אבל הכל תלוי, קודם כל, את..
מאמינה ואוהבת...
ויש בי בפנים בלבול, ואותו אני רוצה שאנשים ישמעו.
את מנסה לגרום לאנשים לטבוע במערבולת התהיות שלך?
לא, רק שיעזרו לי.
אני נואשת, את לא תביני אותי.
ואת מבינה את עצמך?
לא, אבל.. אולי אנשים אחרים יוכלו לעזור לי.
הם לא, את לבד.
את בטוחה?
יותר מאי פעם,
צומיסטית--
בלבול,בלבול, ובלבול.
כולנו, בעצם.
העולם מבולבל, אנחנו מבלבלים אותי. [אוחח נתקעו לי האותיות במקלדת.]
והחכמה היא, מתוך הבלבול, למצוא את הדרך שלך.
וכשאת כותבת, גם אם בשביל צומי, את כותבת עם עצמך ולעצמך.
וזה הכי לא צומי בעולם. פה את הכי אמיתית.
אוהבת אותך 33>