| לא יודעת איך להסביר לך שאת מעט החמצן שאותו עוד קיבלתי הייתי זקוקה לעצמי בשביל לשרוד. את קמצוץ האהבה שבי- שמרתי לעצמי כי פחדתי להישרף משנאה עצמית. את קמצוץ הנתינה שבי- שמרתי לעצמי כי נתתי יותר מידי וכבר נגמרתי. וכשהפסקתי לתת- זנחת. נטשת. לא רצית בי עוד. התעלמת. כאב לי כ"כ קרעת את הלב שלי. אך הסתכלתי מרחוק ללא יכולת מגע ללא אפשרות לגשת. הייתי מחוברת לאינפוזיה שלי שידעתי- ברגע שאנתק את עצמי לשניה כשאפסיק לקבל ולשמור- אפסיק לחיות. לא אוכל עוד לשרוד. מותשת. | ||
תגובות
בעזהי"ת
"את קמצוץ האהבה שבי-
שמרתי לעצמי
כי פחדתי להישרף משנאה עצמית."
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. נראלי אפעם לא אמרתי את זה- אבל הפעם, את טועה. ככל שאתה אוהב יותר אחרים- אתה אוהב יותר את עצמך. בדקתי את זה, זה נכון.
"את קמצוץ הנתינה שבי-
שמרתי לעצמי
כי נתתי יותר מידי וכבר נגמרתי."
א-י-ן דבר כזה נגמר. עם הנתינה- בא כח הנתינה. אי אפשר לתת עד שייגמר. כי זה לא ייגמר לעולם! את זה לצערי, עדיין לא בדקתי על עצמי. אבל זה בטוח נכון.
זהו בעיקרון. אבל זה כתוב יפה.
מצגעגעץ...
=)
מזמן לא באת לשבת ל-בית לידי ההוא. או שבאת ושכחת לומר שלום?!
אמ..לא יודעת מאיפה להתחיל מרוב שיש לי הרבה..
כתבת בכ'כ הרבה עוצמה על כ'כ הרבה דברים..
לפני התוכן עצמו כתבת חזק טילים, נגע..וכאב
וההמשך באישי..
כאב לי כ"כ
קרעת את הלב שלי.
אך הסתכלתי מרחוק
ללא יכולת מגע
ללא אפשרות לגשת.
השורות האלה, עוד לפני שהתחלתי לקרוא..
כאב זועק, צורח.
כי נתתי יותר מידי וכבר נגמרתי.
כשתתני, יבוא הכח לתת.
[אוף,אני רוצה להמשיך, אבל שימון..]
ורק רציתי להגיד שאת מדהימה.
בעזהי"ת
מה מבטאת העובדה שהקטע כ-ו-ל-ו כתוב בלשון עבר? משהו משמח, שזה כבר חלף- או משהו עצוב, שזה כבר לא בר-תיקון?
עכשיו- הוא די בלשון עבר.לא לגמרי.