פורסם בתאריך י"ב בכסלו תשס"ט, 9.12.2008
לפעמים עולה בי מין תחושה כזו,
חסרת ערך.
לא שייכת.
'הקבר מלא באנשים שחשבו שהעולם לא יסתדר בלעדיהם..'
והנה, הם הלכו, והעולם ממשיך וחי.
גם אני. חיה.
אך אם אעלם- העולם ימשיך בלעדיי, כמו לא הייתי, כמו מעולם לא חייתי.
זה טוב שממשיכים לחיות גם בלי המתים. שימשיכו לחיות, לשמוח, לפרוח..
בלעדיי.
אני סתם לא שייכת. מיותרת.
מובן שלא ארצה שיפסיקו לחיות, כ"כ טוב להם, הם שמחים.
אבל לי, המסיכה שלי נשברה.
הרכבת דוהרת, ממשיכה.
רכבת החיים לא מחכה.
לא חוזרת לאותה התחנה.
לא עוצרת לעולם.
לא מנסה לחשוב, לאן היא נוסעת...
תחנת היעד שלי הגיעה עוד לפי תחילת הנסיעה.
מצלצלת בפעמון, יורדת.
מוקדם.
[אולי מוקדם מידי?]
תגובות
בעזהי"ת
מה, כל המטרה שלנו זה לשבור ת'מסכה! להיות אנחנו! אז אם מילאנו את זה- נוותר על כל השאר!? על כל הטוב?!
טוב, בקטע הזה אני רק יכולה לומר, שבמקרה שלך- העולם לא ישרוד בלעדיך. כי כל אדם הוא עולם ומלואו. ואני-...
"הרכבת דוהרת, ממשיכה.
רכבת החיים לא מחכה.
לא חוזרת לאותה התחנה.
לא עוצרת לעולם.".
אבל יש עוד רכבות. ומי יודע? אולי הכרטיס שלך הוא דווקא לרכבת אחרת? אולי ברכבת אחרת, יש מקום מיוחד ששמור דווקא לך!?
אז מה את אומרת? לרדת מהרכבת שלי?
לידור מותק, את השורה האחרונה שלך, אני מפנה, ברשותך- למוריה.
זה פשוט לא. לתפקיד לשך אין מחליף, אחרת לא היית נבראת.
אולי יותר טוב ממני.
בס"ד
[את בטוחה ששאר העולם שמח? כי אני ממש לא...].
את כותבת מצויי'ן פשוט. ואי.
יאללה, די עם החפירות. צריך פשוט לחי'ות.
ילדה יקרה,
מענין מה היה קורה אם כולם היו יורדים מהרכבות לפני הזמן..
וסומכים על זה שיהיה להם מחליפים...
מסכימה איתך במשהו אחד - היא תיסע הכי גרוע גם בלעדיך, אבל זכות שלנו להיות שותפים במסע הארוך הזה...
לקחת חלק..
זכות ואולי חובה?..
זכות? אולי.
נחשוב עלזה.
'הקבר מלא באנשים שחשבו שהעולם לא יסתדר בלעדיהם..'
הקבר גם מלא באנשים שידעו שהעולם יסתדר בלעדיהם.
אנשים מחליטים לברוח מכל מיני סיבות.
ילדה, כשתילמדי לקרוא- אולי תראי את שם התחנות שמתחלפות על הצג בקרון.
שלא תעזי לרדת לפני ששם התחנה שלך יופיע שם.
[אבל אם את כבר יורדת, תקחי אותי איתך.]
תודה נשמה, קיבלתי.
מלכה שלי-
זה שאני בטיפולית לא אומר שאנלא יודעת לקרוא ;)
בנתיים- לא יורדת.
עבר עליי טיפה מאז..