היית ילדה קטנה, יפה וחולמת
שנפלה שבוייה בקסמיו של העושר,
ומכרת את עצמך לאשליות שלו
כי הוא נתן לך תשובות שאיש לא סיפק.
בעינייך משתקפים הכנות והתום
מאחוריהן חבוי האומץ לנקום
באותו אדם שהעיז לחקור את נפשך
וצייר אותך בצבעים שאת כלל לא אוהבת.
אומרים שהיה לך חיוך של מונה ליזה
איך זה שאיש אינו שם לב,
שמונה ליזה לא באמת מחייכת?
היית אישה צעירה שהעיזה לחלום
על בית בכפר, על ילדות ועל תום
ונשאבת אל מערבולת בלי דרך חזרה
וחייכת חיוך חולין, קו של לית ברירה.
והיום אחרי מאות השנים,
כשאני גדלה בין האנשים המשתנים
ומגלה עוד נשים רודפות בצע וזמן
אני מסתכלת עלייך, ורואה את סופן.
ואומרים שהיה לך חיוך של מונה ליזה
אך איך זה שאיש אינו שם לב,
שמונה ליזה באמת לא מחייכת?
איפה החיים שלך, תלויים במוזיאון
העיניים שלך נתונות לשיפוט ההמון
שמייחלים לכולן חיוך כמו שלך,
אומץ חבוי מאחורי תום של מלאך.
ורק אני יודעת איזו אמת מסתתרת
גם כשחייכת, לא היית באמת מאושרת.
תגובות
העלה לי נקודות חשובות...
מצליחה להכניס בשירייך עומק ותכנים מיוחדים.
מדהים, מדהים, מדהים וכל מילה מיותרת!!!
מעריצה אותך..... :-)