דמות

בדידות - אינה תמיד כאב
עת ליבי זורח בעוצמה
מגביה ראש ומשכר.
אנשים שיושבים על עצמם לשניה,
נתפסו בעיני מוזרים, עצובים משהו..
לקח לי המון זמן להבין,
שאלו הם בעלי הבחירה והחפש האמיתיים.
אלו שמסוגלים לשבת מעט ולהקשיב לעצמם,
לקולות שבהם, ולפעמים לדממה הצורחת.
ילדותי נשאתני במשנה דרך,
בחיוך פעוט החזירה בי
תמימות.
אתמול, באמצע הלילה, תהיתי לאן נעלמה התמימות שלי.
אם היא הייתה פה בכלל.
אז שאלתי, ואמרו לי שהיא לא נעלמה, היא רק טבעה.
[טבעה זה לא מתה? בכ"א, לא הסכמתי איתה..]
וצריך דווקא עכשיו לחפש ולהציל אותה..
עזרת לי טיפה להבין אותה..
תודה לך :]