זיכרונות קטנים נצרתי
לימים ארוכים של הסתגרות בתוך עצמי.
לחורף קר, לסגריריות שמחזיקה אותי
כל כך קרוב אליה.
חברים טובים שמרתי
לשעות קשות של השתוקקות לנחמה.
לטיולי ערב בין ים לאדמה
לעיתים רק ללילה,
כשאזדקק לארוחת מילים חמה.
ורק אתה נשארת בין הסוף להתחלה
מתרחק אל האינסוף שלך, ולא אומר מילה
ורק אני היחידה שנשארה מספיק תמימה
היחידה שהצליחה לזהות בך
נשמה.
תמונות פלאי עולם צברתי
למקרה הצורך, אם אשכח
שהבטיחו לי ילדות, וכשגדלתי
הבטחתי לעצמי שלא אסלח.
ואת המילים שלך שמרתי
לימים שאסכים להיפתח בפניי
כשהחורף יכה בי יותר מידיי חזק
אשאיר מאחוריי הבזק של ברק
להאיר לך לילות קרים שתחווה פה.
אחרי שרק אתה נשארת בין הסוף להתחלה
מתרחק אל האיסנוף שלך ולא אומר מילה
רק אני היחידה שנשארה מספיק תמימה
בתוך ים של אש קופחת אני מצאתי
אדמה.
תגובות