לילה של ליקוי ירח
ניקה אותי מחובות
נתן לי שוב לשוב ולשקוע
בחלומות.
כל האנשים שנתנו לי
את מה שלקחו איתן השנים
רקמו לעצמם תקוות
ונדקרו מעוצמת המחטים.
ואני החולמת
ביקשתי רק לשיר
את נוף ילדותי השארתי
בקצה השני של העיר.
וזו שכבשה בסערה
את הבמות הכי יפות,
מה נשאר לה בפה?
מונולוגים ספוגים דמעות.
זה שדהר בין המכוניות
חלם להמציא מחדש את הזמן
בין עניינים דחופים של חיים ומוות
הוא שכח קצת לחיות.
וזה שסחב על גבו יום אחרי יום
שנשא בפיו את התשובות לכל
הפך לאדם מלא הבטחות
במרוץ אחרי כסף גדול.
ובכביש המוביל לאינסוף
הצלחתי לחטוף מבט אחד מהיר
להיזכר בחלומות ילדות שהשארתי
בקצה השני של העיר.
תגובות
קצת לא שמרת על מבנה- בהתחלה השורות קצרות ולאט לאט הן מתארכות, אבל לא נורא.
ואי, את חי'יבת להלחין את זה.
תותחית.
וזו שכבשה בסערה
את הבמות הכי יפות,
מה נשאר לה בפה?
מונולוגים ספוגים דמעות.
כ"כ הזדהתי.
הריץ לי בראש תמונה שלי נכנסת לכיתה נסערת עם חומרים להצגה ו10 בנות מעל איזה דף עם מונולוג שלי..
כתיבה מדהימה,מדהים.
שיר נחמד, מצא חן בעיניי במיוחד!