חודשיים אחרי שאחי נרצח, אחותי התחתנה. שבוע אחרי זה אחות נוספת התארסה.
באמצע מסיבת האירוסין קפצתי הביתה, ושם, ליד המחשב, מצאתי שלוש מאחיותי יושבות ליד אוסף התמונות של אחי הי"ד, בוכות.
התישבתי וכתבתי-
חוט של עצב נמשך
מתערבב עם חוט של שמחה.
מתגלגלים, מסתבכים.
פעם הראשון על השני
והעצב משתלט
ואז גובר השני,
והשמחה מציפה.
חוט של עצב
חוט של שמחה.
לחפש את הקצה של חוט העצב,
ולפרום אט אט בעדינות
ולהניח בצד.
לקחת את חוט השמחה,
קרוב.
ולהתמודד בסבלנות
עם כל קשר וקשר שהשאיר
חוט העצב
בחוט השמחה...
(מוקדש לפורום- "נופל וקם"...)
תגובות
בעזרתו יתברך נאמין באמת
אמנם הרעיון קצת מוכר, אבל לדעתי הצלחת להחיות אותו בצורה שונה כאן - ממש
העברת כאן שמחה שמתוך כאב.
מעירכה אותך על האומץ, ועל התקווה, ועל שאת ממשיכה ככה.
|חיבוק|
אני עם דמעות רק מההקדמה.....
כל הכבוד.
שתרבה השמחה ויגבר האור על החושך - לך, ולכל עם ישראל.
ממש מדבר אלי, כל כך יפה, עמוק ועם רגש, כתוב בכישרון ממש!
הצלחה בהמשך, אהבתי את היצירות שלך!