בעזהי"ת
אפור אני,
עוד אפור בין אלפים,
בלי צבע
ובלי גוון.
אבל
רוצה לצבוע את עצמי,
להוסיף [קצת] צבע לחיי.
הכי קל לצבוע בשחור.
שחור אני.
משולב בנגיעות אדומות,
נועזות,
משחיר את חיי מורי, מדריכי.
מכהה את חוקי העולם.
הכי קשה לצבוע לבן.
לכן אין הרבה אנשים לבנים,
נקיים, טהורים, צדיקים,
פשוט טובים כאלה.
עושים הכל-
בשקט, בלי צילצולים.
מי ייתן חלקי איתם!
תגובות
אני לא רוצה להרוס כיווני מחשבה- אבל על המובן שעליו זה נכתב, יש שחור ולבן, והאמצע זה אפור.
חסר גוון.
רוצה לצבוע עצמי,
להוסיף צבע לחיי.
אפור זה עדיף משחור.. לא?
תראי אופטימי, נשמה..
יש אנשים "אפורים". ז"א- לא מושכים שום תשומת לב.
ויש אנשים "אפורים", שרוצים תשומת לב.
יש 2 אפשרויות: הם יכולים להיות גרועים- וע"י זה ישיגו את מטרתם, וימשכו תשומת לב- אבל שלילית.
לכאורה, למה שירצו תשומת לב שלילית? והתשובה- כי זה קל מאוד. זה הבחירה ב"שחור".
האפשרות השניה, זה לעבוד על עצמך. להפוך את עצמך למשהו באמת מיוחדת, וזה ישיג שתי מטרות: דבראשון, אתה בכלל לא תצטרך את התשומת לב של אנשים. יהיה לך מספיק מעצמך.
דבר שני: באופן אוטומטי אנשים יסתכלו עליך, ילמדו ממך- יתנו לך תשומת לב.
לכאורה, משתלם. אז למה יש כ"כ קצת אנשים כאלה?! (לפחות, כ"כ קצת שאני מכירה.)
תשובה: כי זה ק-ש-ה. קשה מאווווד.
-----------
אבל בעצם, היהדות רוצה ממנו לבן.
--------------------------------
(ל-א אמרתי מה אני. וזה לא נכתב עלי.)
הלוואי עליי גם את.