פורסם בתאריך ג' בטבת תשס"ט, 30.12.2008
אני רוצה לכתוב תקווה
לחייך, לשמוח
להאמין במחר.
לזכור שאני לא לבד
אינני צועדת בגפי.
חלקיק קטנטן ממהלך אלוקי, שאני
בהחלטה נחושה-
רוצה בו חלק.
אני רוצה לכתוב תקווה
אבל המסלול הארוך, המתיש
מייאש אותי.
אני מתעייפת וכמעט מתייאשת
כושלת בצד הדרך, בלי רצון
להמשיך.
ואז הוא מגיע, אבא שלי הטוב
דוחף דחיפה קטנה, מעודדת, מנחמת
לוחש שאני לא לבד, שהוא אוהב
ומאמין בי.
ממשיכה בדרכי
דרך המלך.
בת של מלך.
יש תקווה.
רציתי לכתוב תקווה,
מצאתי אותה.
תגובות
אבל המסלול הארוך, המתיש
מייאש אותי.
העיקר שבסוף הגעת אל התקווה,
תמיד בסוף המסלול יש הרקדה :]
רציתי לכתוב תקווה,
מצאתי אותה.
שמת לב למבט שלי? גאונה.
כוכב. (נפלט..)
בס"ד
אני איתך!
בעזהי"ת
עד שנזכרתי... =)
מיוחדת אחת!
איזה כיף למצות טיפת שמחה ואופטימיות כשכמעט כולם שוחים בשחור...
ישר כח.
דבר שני , הסגנון כתיבה יפה מאוד!
ו...עכשיו אפשר לומר בפה מלא -
"עוד לא אבדה תקותינו..."
אני רוצה להאמין שיש תקווה. לפחות הצלחתי להאמין. ואז נדלק האור.
צריכה לדבר איתך.